איך אפשר להיפטר מעקיצות וירידות על משהו אחר? לאחרונה אני פשוט שמה לב שאני מדברת עם אנשים אני זורקת להם מלא עקיצות ולפעמים נראה לי שזה ממש לא נעים להם. איך אפשר להיפטר מזה? וגאווה מה איתה? איך אפשר להיפטר גם ממנה? ומההרגשה שאני יותר טובה מכולם? והקנאה? איך נפטרים גם ממנה? לא כיף לי להיות ככה! אשמח שתעזרו לי עם התשובות שלכם! תודה!
בת אולפנא דוסית. נחשבת לאחת היות דוסיות של השכבה. משתדלת לעשות כמה שאפשר.. אבל מרגישה שזה לא בא ממקום אמיתי, של לרצות לעבוד את ה', אלא כי חשוב לי ללכת עד הסוף עם הדברים שאני עושה, אז אם אני דתייה אני דתייה עד הסוף! איך אפשר להפוך את זה למניעים קצת יותר קדושים, בוגרים, אמיתיים ונכונים? בת 17
יש עניין גם לבנות לשמור עיניים מבנים? בת 19
ישלי בעיה מול אבא שלי.. קשה לי ממש שהוא מעיר לי.. אבל זה לא סתם הערות זה כזה ציני.. אני יודעת שהוא ציני וזה האופי שלו אבל מאוד מאוד קשה לי כשהוא זורק לי הערות. וזה קורה די הרבה.. איזה פעמיים ויותר ביום. ברגע שזה קורה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה ללכת לחדר ולבכות על זה. אני מאוד נפגעת מזה. וזה גורם לי לא להעריך אותו בכלל. אני לא מסוגלת להסתכל עליו בלי להזכר במשהו שהוא אמר לי ושיעלו לי דמעות בעיניים. מרגיש לי לרוב כאילו הוא רוצה לעשות לי דווקא ומחפש לעשות לי מצפון. אני יודעת, (ולפחות מקווה). שהוא באמת אוהב אותי ושזה לא מכוונה רעה ושזו באמת הדרך שלו להגיד דברים אבל מאוד קשה לי עם זה.. אשמח ממש לעזרה איך להתמודד עם זה לבד.. כי אני לא מתכוונת לשתף אותו או את אמא שלי בזה.. תודה רבה אתם לא מבינים כמה זה עוזר לי שיש לי את המקום לשאול בו ואני מעריכה את זה ברמות!!
ש. שלום! יש לי איזה עניין קצת מוזר, או מבורך.. יש לי קטע כשאני עם חברות הרבה פעמים צץ לי מצפון חזק על זה שאני נהנית וצוחקת, ויש אנשים שסובלים, או אנשים שצריכים את העזרה שלי, ומאותו הרגע אני פשוט לא נהנית וכואב לי על כל אותם שעכשיו בבתי חולים, או נזקקים שצריכים סיוע בכל מיני עניינים.. ואני מנסה להגיד לעצמי שאני צריכה גם זמן לעצמי, וזה לא צריך להיות סותר, אבל זה כל פעם פשוט מכאיב לי.. שאני שמחה ויש אנשים שסובלים וכואב להם, איך אני יכולה להיות שמחה ולאנשים אחרים כואב? כואב ממש.. שעכשיו הילד/ה של מישהי סובל/ת בבית חולים? שאמא אחת צריכה לראות את הילד שלה סובל מסדרת טיפולים, או שיש נזקקים שאין להם מה לאכול? אני נהנית ומאושרת והם כואבים.. מה אני יכולה לעשות? מה אני צריכה להגיד לעצמי כל פעם? אני לא רוצה שהמקום הרגיש כלפי האנשים שקשה להם יאבד לי, אבל אני גם רוצה שיהיה איזון בעניין.. אשמח לעזרה, תודה על הכל!
שאלה שנורא מעצבנת אותי בזמן האחרון אני רוצה להתקדם ולעבוד על עצמי יותר אבל דווקא כשאני מתמקדת במשהו כל היום אני בחשיבה על זה ובסוף יש הרבה נפילות.. למשל לאכול יותר בריא, כל היום אני מסתובבת עם ההחלטה הזאת אבל בגלל שזה כ"כ במודעות אני מוותרת לעצמי הרבה פעמים ובסוף מרגישה שזה לא היה שווה את זה. ואולי דווקא כשאני לא מחליטה להתאמץ במשהו אז זה אפילו יוצא יותר טוב, אוף הבנתם את הראש?
היי, יו"כ וזה וניסיתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. ביקשתי סליחה מאנשים שחשבתי שפגעתי בהם אבל במה במישור של בן אדם למקום?ממה אני אמורה לבקש סליחה מהמקום?? אם לא בירכתי ברכת המזון או התפללתי ה' לא צריך את זה. אם עשיתי דברים לא טובים בסופו של דבר אני האדם הקטן ולה זה לא מזיק. ממה אני אמורה לבקש מה' סליחה . בת 14
ש. הי ותודה יש לי אחות שקטנה ממני בכמה שנים, וכל פעם שהיא עצבנית עליי, וזה קורה אחת ליום בערך היא פשוט אומרת לי אמן תמותי ודברים כאלה.. למרות שאנחנו אחרי כמה זמן בסדר אחת עם השניה זה פשוט לא יוצא ממני! איך אני יכולה לקבל את זה שכל יום בערך אחותי אומרת לי למות ואני בסדר עם זה? תודה רבה בת 16
ש. תודה לכם על המקום לשאול שאלות וכל זה. אז אפשר לומר שיש לי מין בעיה הפוכה (או שהיא לא הפוכה? 🤔🙈🙈) של דימוי עצמי, כאילו, אני בתכלס יודעת את האמת שאני טובה ונחמדה ומקסימה ומה שלא יהיה, אבל הסבירות שתשמעו אותי אומרת את זה בקול (ואפילו הכתיבה של זה היתה לי קצת קשה... 🙈) או אפילו מסכימה עם מישהו שאומר לי את זה היא ממש ממש נמוכה. כאילו, אני אנסה לסתור את האמירות האלה מכל וכל ובכל דרך שאפשרית, ואפילו בכאלה ממש מגוחכות. ולאי'דעת, מצד אחד אני רוצה להאמין בַּאמת ולקבל אותה, אבל מצד שני קצת קשה לי איתה וקשה לי לקבל אותה, כאילו, אני ממש מובכת כשאומרים לי מחמאות או דברים טובים עלי או אפילו סתם תודה (שבתכלס כן מגיעה לי), והנטייה שלי היא ישר להקטין את מה שעשיתי או להפוך את התודה על מי שאמר אותה ("לאלא, תודה לך", וכל מיני כאלה). אז אני ממש אשמח אם יהיו לכם כל מיני רעיונות מה אפשר לעשות עם זה (קשה לי גם קצת עם כל מיני דברים כאלה של לשבת עם עצמך ולהגיד/לכתוב כל מיני דברים 🙈)
ש אני בת שירות. וכרגע בתקופת הסגר נמצאת בבית. מרגישה חוסר משמעות.. זאת אומרת, יש אמנם דברים שאני יכולה לעשות בשביל השירות, בבית וכו׳ אבל חסר לי סדר יום ואני הולכת לישון מאוחר קמה מאוחר. מרגישה שאני מורחת את היום. איך אני יכולה להצליח לקום, להרגיש באמת שיש לי תפקיד, להקפיד על משמעת עצמית, להיות עם אנרגיות למרות הסגר וכו׳ תודה.. נקבה 18
יש לי היום ב"ה ביטחון בעצמי (עבדתי עליו הרבה שנים), אני משתדלת מאוד לאהוב את מי שאני ולרוב מצליחה בזה. ובכל זאת אני עדיין מוצאת את עצמי הרבה פעמים משנה את ההתנהגות והדיבור שלי לפי הסביבה שאני נמצאת בה, ומחפשת אישורים חיצוניים, גם לאופי וגם למראה שלי, בעיקר מבנים. אני באמת רוצה להיות עצמי בחופשיות בלי תלות במה שאחרים חושבים עליי. אני נלחמת בצורך הזה כל הזמן ומנסה להתגבר עליו אבל בסוף הוא תמיד חוזר. איך משתחררים מזה? תודה רבה לכם:) בת 17
יש לי בעיה אני עצלנית ממש אבל ממש עצלנית אני יכולה לא לאכול יום שלם כי אין לי כח להכין לעצמי לאכול, וזה גם מאוד פוגע לי בלימודים העצלנות הזאת.. מה אפשר לעשות? בת 16