כבר די הרבה זמן שזה מציק לי, אני מרגיש שאני רך, או קר... אני אסביר. זה לא שאני נפגע בקלות, אם בכלל, או שלא אכפת לי מספיק, כשיש דיונים או דברים שאני מרגיש להוט עליהם אני לא מצליח באמת להתלהט. בעבר ניסיתי להתגבר על הכעס שלי, לא הייתה בעיה רצינית אבל התחלתי להיות מאופק. מאז אני לא מצליח לכעוס או להכנס למכות גם כמשחק עם החבר'ה.. אז קודם כל, אני הגעתי למסקנה שאני צריך את זה ושזה רע שאני כבוי. איני? זה באמת רע? שנית, אני מרגיש שזה משקף את עבודת ה' שלי גם כן. אי רוצה להיות יותר קנאי, אחד שיותר אכפת לו כמזלזלים ודברים כאלה, אז איך אני יכול לעשות את זה?
ש . היי ,אח שלי הגדול עשה מעשה נוראי, אבל הוא לא מתחרט עליו. הוא בוחר ללכת בדרך הזאת. וכל פעם שאני נזכרת באותו יום אני נכנסת לטראומה. אהבה העצומה שלי אליו שלא תלויה בדבר, הולכת ופוחתת כל פעם שאני רואה אותו. היא הולכת ודועכת. ובגלל שהוא אח שלי, נפער אצלי חור בלב שאני לא יודעת אם כבר לא מאוחר מדי כדי לאחות אותו. ואני לא מפסיקה לנסות להחזיר אותו לדרך שהוא בכח סטה ממנה. מה אני יכולה לעשות? בת 16
ש. אהלן, קודם כול תודה רבה על המיזם האדיר המדהים הזה.. באמת תודה! טוב. אז אני בת 16, מדריכה בבני עקיבא. רציתי להתייעץ על משו שמאוד מאוד מפריע לי. המדשית. קודם כל אני אתחיל שזכיתי במדשית שהיא בן אדם מדהים עם לב גדול וטוב. משהיינו קטנות היינו ממש חברות.. עד שלפני שנתיים בערך.. היא החליטה להשתנות.. ללכת עם חצאיות ארוכות, להיות פתאום בסניף.. ממש דוסית.. סוג של כמוני.. שלפני זה היא הייתה בדיוק ההפך- חצאיות קצרות, אין קשר לסניף בכלל.. עד שהיא החליטה להשתנות.. מאז שהיא השתנתה, אני פשוט מרגישה שהיא לוקחת ממני כול כך הרבה דברים. עד ששמו אותנו בתור מדשיות.. באמת אני כלכך שמחתי להיות איתה והכל כי היא באמת נשמה ובאמת טוב לנו אבל פשוט אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום עם החניכים.. אני באמת רוצה להבהיר שאני כול כך מנסה תמיד שיש לי תהרגשה הזאת אז פשוט ישר לחשוב שהיא באמת מנסה לעשות רק טוב ואני באמת הכי מפרגנת לה אבל בתוך תוכי.. פשוט קשה לי אני באמת כל הזמן חושבת על זה וזה פשוט קשה לי! אל תבינו אותי לא נכון.. אני הכי הכי הכי מפרגנת לה!! באמת.. אני מנסה בתוך עצמי להסביר לעצמי שוואלה הבן אדם רוצה להשתנות.. ללכת יותר בדרך התורה התמימות והטוב. אבל בתוך תוכי.. פשוט קשה לי... קשה לי אני באמת מרגישה שהיא לקחה ממני כלכך הרבה דברים.. אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום עם החניכים.. וזה לא רק זה! לפני שהיא השתנתה הייתה לי חברה הכי טובה שפשוט היינו החברות הכי הכי טובות ומאז שהיא השתנתה היא פשוט "לקחה" לי תחברה הכי טובה שלי.. בוא נגיד שאני והחברה הזאת כבר לא חברות כמו פעם.. וזה פשוט מעצבן אותי אני פשוט מרגישה שהיא לקחה לי כל כך הרבה דברים חשובים.. ובאמת בתוך עצמי אני תמיד אומרת לשחרר.. כאילו ברור אני מבינה אנשים רוצים להתחבר לעוד אנשים אחרים והכל ברור לי.. אני גם התחברתי לעוד מלא חברות אבל עדיין.. אני באמת מרגישה שהיא פשוט תפסה לי כול כך הרבה דברים שחשובים לי. במיוחד ההדרכה שחיכיתי לו מלא זמן עד ששמו אותי איתה ובאמת באמת שמחתי כן..? טוב לנו אבל פשוט אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום שלי.. וזה ממש קשה לי כי לא באלי שייהרס לי בהדרכה בגלל זה אני ממש רוצה לפתור את הבעיה הזאת כי זה ממש מפריע לי.🙏 זהו, מחילה על החפירה🤦🏼♀️ זקוקה לעצות🙏😰 בת 16
שלום! אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב לכם... אבל פשוט הייתי חייבת לשתף מישהוא. והייתי חייבת. תודה על הזכות!!! מעריכה מאוד. אשריכם!! אני ב"ה מודה על הדברים, השפע שיש לי. רק לצערי לא מספיק... אני ממש רוצה להתפלל כל יום [לפחות תפילה אחת...] במיוחד בתקופה המשגעת הזאת. אבל כל פעם יש מדו שדוחה אותי. וזה לא מספיק "חשוב" בשבילי לעומת דברים אחרים שיד לי באותו זמן... לדוגמא עכשיו ממש בלי להתפלל מחר בבוקר אבלאני יודעת שזה לא יקרה. מכל מיני ביבות... (וזה מבאס אותי...) ולהכיר תודה על כל מה שעברתי עם המשפחה ועכשיו ב"ה יותר טוב. ועוד משו קצר ואחרון, קשה לי מאוד עם ההורים שלי. ז"א אאני מאוד מאוד מעריכה אותם! אבל יש הרבה דברים דאני לא משתפת אותם וגם כל מיני דברים דאני צריכה (במיוחד דברים בגיל הזה...)וממש ממש קשה לי!! יש לילות שאני בוכה במיטה. אני מרגישה בודדה 《כי גם המצב החברתי שלי לא מדו. ב"ה הוא השתפר לטובה. תודה! תודה! תודה! באמת לא מובן!!》 נראלי שזהוו😅🤗😆🥰 לכן אני "יסכם" את השאלות שלי, ואשמח בבקשה שתעזרו לי... 1. איך אפשר יותר להודות על דברים? 2. איך אפשר לחיות חיים של פשטות? 3. איך אפשר לכבד יותר את אבא ואמא? 4. איך להיות נהרה/ ילדה/ אישה יותר טובה לאחרים? 5. איך אפשר להתמיד בתפילה? תודה רבה! אתם מדהימים! ואין עליכם בעולםםם🤩 תמשיכו לעזור לאנשים!
היי קודם כל הפורייקט הזה ממש יפה ובאמת שהוא עוזר לי בחיי היומיום! דבר שני.. מלפני חודש בערך היה לי 13 ואני בכיתה ח'. אני נמצאת בחברה דיי דוסה ומאד רוצה להתחזק ,אבל העבר שלי דיי מפריע לי הייתי הולכת עם בנים אלוכהול וכזה.. אני מאד מאד השתנתי מפעם ועברתי תהליך עצום (וכל אחד שמכיר אותי אומר את זה) אבל אני מפחדת שזה ישפיע על מי שאני היום או שהחברות הדוסות שלי ידעו על זה.. אין כל כך הרבה אנשים שיודעים על זה חוץ מהמדריכה בסניף שלי.. יש לי בכלל דרך לחזור חזרה?
אהלן. אתמול חיפשתי משהו בטלפון של אבא שלי (ברשותו כמובן) ובטעות ראיתי את החיפוש האחרון שלו בגוגל - משהו שקשור לפורנו. האמת שאני ממש בשוק מהעניין. זה פשוט לא מתאים לאבא שלי, ושובר לי הרבה אמונות ודברים שחשבתי עליו. עד עכשיו הסתכלתי עליו בתור אדם מאוד אידיאליסט ומדהים ופתאום... אשמח לעזרה.
ש. שלום :) שמתי לב למשהו שאני מאוד רוצה לשנות בעצמי ולא יודע איך לגשת לזה בכלל. אני רוצה להיות אדם יותר שמח, יותר חייכני, יותר קליל, פשוט רוצה להיות האדם הזה שיהיה כיף להיות בסביבתו. אבל מרגיש לי שלפעמים כשאני מנסה לעבוד על עצמי אני רק יוצא יותר "קולני" הופך להיות פתאום מאוד דומיננטי וזה לא מה שאני מנסה. אני רוצה להיות אדם יותר מאושר ונחמד אבל לא אדם מוחצן וקולני שהכל נראה עליו הצגה, באמת להיות כזה. איך אפשר לגשת לזה בכלל? יש דרך להיות יותר שמח בלי לזייף את זה? 15
אהלן! קודם כל איזה כיף שיש מקום לשאול, כ"כ מעריכה... בזמן האחרון אני כל הזמן מרגישה לא שלימה עם עצמי, גם פיזית וגם רוחנית. בתחום הפיזי יש פעמים שאני מרגישה מכוערת ולא אוהבת להסתכל על עצמי. בקטע הרוחני גם, מרגישה שהעבודת ה' שלי בפח.. לא מצליחה לעבוד אותו כמו שהייתי רוצה ויותר מזה, אני כל הזמן אומרת לעצמי כמה שאני גרועה. אתן דוגמא.. בזמן האחרון קשה לי לקום בבוקר להתפלל ואז כל היום אני אומרת לעצמי כמה שאני גרועה שאני לא עושה את הדבר הבסיסי ביותר- תפילה. אז אני יודעת שזה לגמרי עבודה ותהליך להגיע למצב כזה שאתה שלם עם עצמך אבל מאיפה מתחילים..? תודה גדולה!!
ש. חוויתי לפני שנה אובדן. ממש קשה לי לייצר קשר עמוק עם אנשים, מפחד שהם גם יעלמו לי יום אחד ויהיה לי כואב. מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה?
ש. שלום, תודה ובהצלחה! כבר די הרבה זמן שזה מציק לי, אני מרגיש שאני רך, או קר... אני אסביר. זה לא שאני נפגע בקלות, אם בכלל, או שלא אכפת לי מספיק, כשיש דיונים או דברים שאני מרגיש להוט עליהם אני לא מצליח באמת להתלהט. בעבר ניסיתי להתגבר על הכעס שלי, לא הייתה בעיה רצינית אבל התחלתי להיות מאופק. מאז אני לא מצליח לכעוס או להיכנס למכות גם כמשחק עם החבר'ה.. אז קודם כל, אני הגעתי למסקנה שאני צריך את זה ושזה רע שאני כבוי. איני? זה באמת רע? שנית, אני מרגיש שזה משקף את עבודת ה' שלי גם כן. אני רוצה להיות יותר קנאי, אחד שיותר אכפת לו כשמזלזלים ודברים כאלה, אז איך אני יכול לעשות את זה?
אני אתחיל מהסוף. כרגע באמת יש לי ביטחון עצמי ואני מרגישה שזה מקרין החוצה וטוב לי בסביבה שלי. שנה שעברה התחלתי להדריך חוץ בסניף מדהים שבאמת טוב לי בו, אחרי שבשבט שלי בתור חניכה לא היה לי הכי מדהים (כמובן שלא הבנתי את זה עד שעברתי סניף) ומהרגע שעברתי למקום אחר מצאתי באמת חברות מדהימות לחיים שזה דבר שלא היה לי קודם וזה גרם לי להיות הרבה יותר שמחה ועם ביטחון מה שהיה לי ממש חסר לפני זה. השאלה שלי היא איך אני יכולה לשמור על זה. כי באופן די ברור הסניף וההדרכה הם אלו שגרמו לביטחון שלי לעלות. אז איך אני אדע שלא שברגע שאני אעזוב את ההדרכה בסניף שהוא גם סניף חוץ בעיר אחרת אז אחרי שאני אעזוב את ההדרכה, חוץ מלהיות טיפה בחבב לא יהיה לי באמת מה לעשות שם, יתערער לי הביטחון מחדש, לא תהיה לי את כל החברה הזאת שטוב לי בה שיתחזקו אותו, ואני שוב יכולה להרגיש לבד כמו שהרגשתי.. כלומר אני בן אדם שפחות טוב בלשמור על קשר אם להגיד את זה ככה, ויותר נוח לי במקומות שאני כן נפגשת גם ככה נגיד בית ספר, בני עקיבא.. אני פוגשת את כולם ככה בשוטף וכשלא יהיה את זה אז הכל יתערער. ויותר מזה, אם הביטחון העצמי שלי תלוי בחברה כל כך אז אולי הוא לא באמת ביטחון עצמי והוא לא אמיתי מתחילה? זה מלחיץ אותי בעיקר כי אני בכיתה יא ועוד שנתיים כל החברה שלי כל כך תשתנה ותתערער ואני באמת מרגישה שאני קצת תלויה בסניף שלי ואני לא חושבת שזה ככ טוב שהביטחון שלי יהיה תלוי במשהו וכשאני אעזוב כבר לא יהיה כל הביטחון שהיה לי וזה גם יקרה בבום. אני ממש אשמח אם תנסו לעזור לי.. תודה רבה בת 16 וחצי
אהלן;) קודם כל פרויקט מדהים! ממש כיף ומספק לראות את הרצון שלכם להשפיע ולעזור. לא מובן מאליו בכלל ותודה רבה על הקדשת הזמן ותשומת הלב. שיהיה בהצלחה ענקית בהמשך! אז ככה, ב"ה התחלתי ישיבת הסדר. כן,סוף סוף הגיע הזמן הזה. תקופה חשובה מאוד ובעלת חשיבות להמשך כל החיים. הבעיה היא שאני מרגיש אבוד,אני מפוזר ולא מבין את העיניים.לא יודע איך להיסתדר,לא יודע איך להתקדם,לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני מוגדר. לא יודע להגדיר את התכונות שלי,השקפות עולם שלי וכו. איך אני מציב את המטרות שלי ועומד בהם? איך אני יכול לבלוט בישיבה? אחת הבעיות שלי היא שאין לי מספיק אומץ וגם אני לא יודע איך לשבת עם עצמי ועל מה לחשוב מרוב שיש ככ הרבה דברים. ושוב,תודה רבה! בן 18