היי, שכוייח ממש על הכל! זה ממש עבודת קודש!אני ממש מקווה שהשאלה שלי תצא ברורה. יש לי חלום כבר המון שנים ואני ממש רואה את עצמי עושה את זה וזה ממש נראה לי חלק מהשליחות שלי בעולם.אני ממש ממש רוצה לעשות שליחות ביהדות התפוצות .אני רואה בזה ערך עצום של למנוע התבוללות ולגרום לאנשים לעלות לארץ וגם לחזק את היהדות והערכים. רציתי לדעת אם יש לכם טיפים בשבילי גם מה אני יכולה לשפר ולעבוד על עצמי עכשיו כדי שאני באמת אצליח ואתקבל או דברים שיעזרו ויתרמו לי שם. אני יודעת שכעיקרון עוד יש לי זמן אבל זה ממש בוער בי!אני ממש אשמח אם יענה לי על זה מישהו שהיה בשליחות (רק אם יש כמובן כל תשובה מתקבלת;))תודה רבה!
שלום, ראשית, רציתי להגיד תודה ענקית!!אני וחברה שלי התדיינו מהו מעמדה של האישה בחברה שלנו ומה היחס אליה בנושא צניעות, אני בדעותיי מאוד "שוביניסטית" וחושבת שנשים לא צריכות להופיע בסרטים, אני לא אומרת שהן לא צריכות לעבוד.. אבל אני חושבת שחלק מהצניעות של האישה מתבטאת בכך שהיא לא מושכת תשומת לב מיותרת.. אלא שומרת על עצמה לבעלה ושזה שיש נשים (בעיקר נערות) שבמגמות קולנוע (במיוחד בישיבות) עושים עליהן סרטים זה מפחית מהערך שלהן, בכך שהן מאפשרות לכל מי שרוצה לראות אותן, גם אם הן הכי צנועות שיש. לעומתי, חברה שלי חושבת, שזה לא נכון שזה מוריד מהערך שלהן, כי זה שהיא מופיעה בסרט זה לא אומר שהיא מחפשת תשומת לב... אלא שכך העולם ושהוא בנוי משני המינים ושבסרטים צריך גם דמויות נשיות...רציתי לשאול מה אתם חושבים שהדרך הנכונה להסתכלות על הדברים? האם זה בסדר שבנות דתיות יופיעו בסרטים? ובכללי איפה עובר הגבול בין צניעות האישה לזה שהיא "נחבאת אל הכלים"? תודה רבה רבה!!
ש.יש לי קושי גדול בתחום קבלת ההחלטות בחיים שלי. אני עם רצון שכל דבר יהיה הכי מושלם שהוא יכול להיות, ויש לי תחושה ששום דבר לא מתיישב לי הלב בצורה פשוטה. זה פוגש אותי בהרבה החלטות וברור לי שילווה אותי גם להמשך. אשמח לעצות.
ש.יש לי קושי גדול בתחום קבלת ההחלטות בחיים שלי. אני עם רצון שכל דבר יהיה הכי מושלם שהוא יכול להיות, ויש לי תחושה ששום דבר לא מתיישב לי הלב בצורה פשוטה. זה פוגש אותי בהרבה החלטות וברור לי שילווה אותי גם להמשך. אשמח לעצות.
למה כל כך כואב לנו כשאנשים לצערינו נפטרים מהעולם? למה הקב"ה נטע בנו יצר חיים כל כך חזק?
ש.תודה רבה :). אני עכשיו שמינסטית ועוד מעט מתחילים החיים האמיתיים . בעזה חבר לימודים וכו..ואני ממש מפחדת שאני לא אצליח לנהל בית . אני ב"ה מסודרת ומאורגנת אבל אני ממש חוששת שלא נצליח להתנהל עם חשבונות , קניית דברים לבית ותיקונים. יודעת שזה קצת מוקדם אבל ממש מדאיג
ש.היי. אוף. ממש קשה לי. אמא שלי טוענת שאין לי טקט. מה זה אומר טקט? ואיך אפשר לעבוד על זה? הצילו. בת _
ש.טוב יש לי שאלה שתעלה גיחוך;)יש שיר קצת מטומטם אבל ממש כיפי שתקוע לי בראש וממש יצא לי לחשוב על זה.. זה שיר אהבה שהזמר כתב על הדג שלו.אני כאילו מתלבטת האם זה מפגר לשמוע שיר כזה שידוע שהוא על דבר שטחי כזה.. האמת אני לא מצליחה יותר מדי לנסח שאלה אבל כאילו מה גבול הטמטום בשירים? האם זה מגוחך לשמוע דברים כאלה:)?
הי, תודה רבה לכם על הכל!! כל פעם מחדש את עוזרים לי! אז ככה, לפני יומיים הלכתי לעשות את הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים בערך למען מישהו אחר. החלטתי שאני תורמת דם. לקח לי קצת זמן להגיע להחלטה הזו, אבל בסוף אמרתי שלא משנה מה, זה שווה את זה גם אם זה רק נותן לעוד חולה עוד יום לחיות. הלכתי לתרום דם ולא פחדתי, הייתי ממש באמונה כזו שאני עושה מעשה אדיר. והייתי גאה בעצמי ממש. העניין הוא שזה לא הסתדר. התעלפתי באמצע, וכל הדם שלקחו ממני פשוט הלך לפח. הרגשתי מזעזע. ברור שבכל החלק הפיזי כן יש בי הבנה של למה זה קרה, אבל את החלק האמוני קשה לי להבין. הרי הכוונה שלי היתה הכי טובה וטהורה שיש, למה אלוהים הפסיק את זה? הנה, סופסוף אני "מגשימה את הערכים" הולכת לתת מעצמי באמת, אבל הוא לא נתן לי לגמור את החסד. כאילו... למה כל הטרחה שלי? למה לגדוע משהו שיכול להיות ככ טוב ולתרום ככ הרבה?
אוב זה היי לכם!! ובאמת שאפו ענק על מה שאתם עושים! הבעיה היא שלי כזאת, יש לי חלום להיות שחקנית מצליחה! אבל באמת! עכשיו אני דתיה וזה לא משהו שהולך ביחד. ואני יודעת שיבוא הפיתרון של תאטרון/משחק לדתיות. עכשיו חלילה בלי לזלזל בזה, אבל זה לא החלום שאני רואה בראש. כי אם לומר את האמת אין מה להשוות בין התיאטרון הזה לבין משחק אמיתי בסרטים בין לאומיים. אני רוצה לכבוש את הבמה ולשחק בסרטים מצליחים באמת! להיות שחקנית שמצליחה על האמת. עכשיו אני נחשבת די דוסית ואני לא מעזה להגיד שזה החלום שלי. אבל דוגרי זה מפריע לי ממש! אחרי כל סרט שאני רואה מתעורר בי שוב הרצון החזק הזה, והחלום להיות גם ככה יום אחד. אני ממש חושבת אולי לחזור בשאלה ולוותר על הכל כדי להגשים את החלום שלא יתקיים כי אני דתייה, וזה פשוט מבאס בטירוף.. אשמח לעזרה בנושא! ותודה מראש. בת 17.
אני נורא נורא מפחדת להדרדר. זה בא לידי ביטוי גם במצוות ובהלכות- לדוגמא אני הולכת תמיד עם חצאית שלוש רבעי ולפעמים באלי לשים חצאית ממש יפה שהיא רק מתחת לברך (והרבה יותר טובה מרוב החצאיות באולפנה...) אבל אני לא עושה את זה כי אני מפחדת להדרדר לחצאית יותר קצרה אפילו. אבל גם בדברים אחרים כמו לקום בבוקר יותר מאוחר יום אחד כשאני ממש ממש צריכה את זה (לדוגמא אני לא מרגישה טוב ורוצה לישון עוד קצת ולא להגיע לשיעור הראשון - אני בפנימיה אגב) או לא לעשות שיעורי בית מידי פעם כשבאמת אין לי זמן וזה יבוא על חשבון דברים אחרים ויותר חשובים כמו טקס יום השואה או להיות חברות ביומולדת. אני גם במסגרת לימודים אחרת מאוד אינטנסיבית שבה לומדים לתואר וגומרים אותו בכיתה י״ג (מחוץ למסגרת בית הספר, אני עושה את זה לבד) וגם בה אם אני לא יכולה להכנס לשיעור (בזום כי זה באוניברסיטה פתוחה) באמת מסיבה מוצדקת אז אני בכל מקרה יכנס כדי לא להדרדר (מיותר לציין שאני כמובן לא לומדת כלום בשיעור הזה כי אני לא מרוכזת). השאלה שלי היא כזאת: מתי זה טוב להחמיר על עצמי כדי לא להדרדר ומתי זה עובר את הגבול וכדאי קצת להרפות?
היי יש לי כישרון מסויים בכתיבת שירים. הקטע הוא שאני מאוד מסוגר מבחינה פנימית אני כמעט לא משתף וגם אם כן רק חברים ואנשים שאני ממש מעריך. השירים שאני כותב הם הפתח לנפש שלי ואני לא נותן ליותר משלוש אנשים לקרוא אותם. בכל זאת אני מרגיש רצון לבטא את הכישרון וקצת חבל לי לכתוב שיר שבעיני יפה ושאף אחד לא ידע שיש אותו. חבר שלי הציע לפתוח עמוד אינסטגרם ולפרסם אנונימית. אני מאוד מתלבט בנוגע לזה. אני אחד שמבזבז זמן בקלות אז אני משתדל לא להגיע למצבים בכלל. כמו לא לפתוח יוטיוב. אז יכול להיות שזה יגרום לבזבוז זמן נורא. אשמח לעזרה. תודה.