הי ותודה לכם על האפשרות לשאול! רציתי לשאול, אם עשיתי עברות לפני שהייתי בת מצווה, הם נמחקו לי? אני צריכה לחזור עליהם בתשובה? עד איזה גבול?
למה צריך להתחתן? לא, ואני לא שואלת בקטע הלכתי. ברור לי שלפי היהדות חייבים להתחתן בשביל קשר מהסוג הזה - כי שמירת נגיעה וכל היוצא בזה וילדים וכו'... אבל אני שואלת מבחינת מה בדיוק זה אומר. מה ההבדל בין לחיות כבני זוג, לבין פשוט להתחתן? בפועל קורים שם אותם דברים פעם חשבתי שזה עניין של מחוייבות אחד לשני. אבל אז אחותי (שהיא דתלשית, יש לציין) העלתה את הנקודה שבאותה מידה אפשר גם בממסד נישואין להסיר מחוייבות ולנתק קשר ברגע קיצר... כל העניין מטריד אותי. מרגיש לי כאילו זה מנפץ את הבועה שחייתי בה במשך שנים
יש לי הרבה כאבי בטן לאחרונה, זה אומר שעשיתי משהו לא בסדר לפי ההלכה?
ש. טוב הבעיה שלי כזאת- אני ממש מרגישה הרבה יותר בנוח לשתף ולפרוק לאנשים שמבוגרים ממני ואני מחוברת אליהם. (מדריכות, מחנכות, מורות שאני מתחברת אליהן, הקומונרית, ) ויש בזה 2 בעיות- א. אני צריכה את זה בקשר עם החברות שלי, ופשוט אני נעזרת באחרים.. סתם כי נוח לי לקבל עזרה ממישהו חיצוני. ב. אני מצפה בגלל זה יותר מדי מהאנשים שאני משתפת אותם.. בסוף לא תמיד זה התפקיד שלהם. רובם נחמדים ועוזרים וזה, אבל תכלס זה נטו מנחמדות. כשאני לא מרגישה בנוח נגיד לשתף מורה זה ישר מתייג אותה אצלי כמורה לא טובה, למרות שזה בכלל לא התפקיד שלה.. קיצור אני אשמח לעזרה:)
האם לפי התורה זה דבר נכון שיהיו עבדים ושנשים יישארו בבית ולא ידעו לקרוא ולכתוב ועוד הרבה דברים שהיום רבנים אומרים שהם רעים? אם זה לא דבר טוב אז למה התורה לא מצווה לבטל את הדברים האלה? הרי התורה באה לתקן את העולם ואם הדברים האלה לא טובים היום הם גם לא היו טובים פעם. התורה היא נצחית וגם המוסר שלה, ומוסר נצחי לא משתנה. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה רבה
ש.אהלן (: זאת שאלה די פרקטית, מעשית.. אבל מקווה שתהיה לכם תשובה עליה. תודה גדולה בכלל על המקום לשאול! אז.. בשגרה(שעכשיו חזרנו אילה) אני כמעט כל היום לא בבית. תמיד חוזרת ממש מאוחר מהאולפנה ולפעמים גם יש לי עוד כל מיני דברים לעשות. ככה שיוצא שאין לידי כל היום מקור אוכל זמין, ואם אני לא לוקחת איתי בבוקר המון אוכל(ואין זמן מוקדם בבוקר להתחיל להכין) יוצא שאני ממש לא אוכלת מסודר, מדלגת על ארוחות וכאלה.. אני יודעת שזה לא בריא ואשמח אם יש לכם טיפים מעשיים בשבילי. מקווה שזה המקום לשאלה. תודה!
אני לא מסוגלת להתגבר על הפחד שלי.. לפני כמעט שנה הוצאתי ב"ה רישיון נהיגה אבל עכשיו אני לא מעיזה פשוט לסוע במקום שהוא לא איפה שאני גרה.. (מקום קטן יחסית)במקרה הטוב לסוע למקום אחר שהוא 10 דק נסיעה ממנו.. מרגיש לי שכולם מצליחים לעשות את זה בקלות ולי פשוט אין רצון ואין כח לזה.. זה מפחיד אותי ממש! אני פשוט לא מסוגלת לעלות על האוטו למקומות רחוקים.. או על כבישים ראשיים גדולים. וזה גם מפחיד אותי לשנים הבאות שאני אפחד לנהוג לכל מיני מקומות ושאני לא אצליח לנהוג.. מרגיש לי גם שאני קצת לבד בהתמודדות הזאת.. כל הזמן יש בי כמו רגשות אשמה כאלה על זה שחברות שלי כבר מזמן נוהגות למלא מקומות ובכללי מנצלות הזדמנויות טובות שנגיד אפשר לקחת את הרכב מההורים וכאלה.. ואני לא.. אשמח לעצות תודה רבה על המקום הזה..!
שלום ותודה רבה על הפרויקט!אני בעזרת השם מכוונת את החיים שלי לכיוון מאוד דוסי ותורני, אבל לא מנותק מהחיים.זה דבר שאני מאוד לא אוהבת, שמנתקים את התורה מהחיים, ואני כל הזמן מנסה לשדר את זה, שזאת הדרך האידיאלית לחיות תורת חיים, ולהיות קשורים לכל חלקי העם ולא להיות תקועים במקום שלנו סגורים ומסוגרים.אבל אני מרגישה שמסתכלים עלי כמו איזו חיה בסרט.אה היא דוסה אז בטח בעלה רק ילמד תורה, ובטח הם יהיו ככה וככה, והדעות שלה הם כאלה וכאלה, ואין כביכול שום חיבור והיא חיה על איזה עץ מרוחק וגבוה.ואני לא אומרת שלא מעריכים את הדרך חיים, מעריכים והכל. אבל אני מרגישה שאני לא משדרת את מה שאני רוצה.נגיד סיון רהב מאיר בעיני זה ממש אחת שעושה את זה, היא משפיעה על כולם, חילונים דתיים וחרדים. יודעים מה הדעות שלה ואיזה סוג בית היא הקימה, אבל זה לא נוגד בכלל את זה שרואים אותה בתור אחת שמאוד מקשרת בין התורה לחיים. שאז, רלוונטי מאוד להיום, וזה פשוט מדהים. והיא אפילו עובדת בחדשות 2, בתקשורת, ומשפיעה המון שם.אני שואלת את השאלה כי אני מאוד רוצה להיות כרגע ובעתיד לשנות לאנשים את ההסתכלות, (ההסתכלות שאני בעצמי הייתי בה) מתורה כביכול חונקת לתורה של חיים, שאז רלוונטי להיום וכו....אבל בהרגשה שלי אנשים, חלק מהחברות וכו, מהצד פשוט קולטים אותי אחרת. שדוסים חייבים להיות חנוקים או סגורים בבועה.מה אפשר לעשות?תודה רבה!!!
יש לי חברה טובה שבכיתה י"א הפסיקה לאכול. אמרתי למורה והיא עירבה את ההורים אבל לא השתנה כלום כי בדיוק באותה תקופה היא חזרה לאכול.כל הסיפור הזה התחיל לה בעקבות חברה אחרת שפיתחה הפרעות אכילה והיא נגררה אחריה.. עכשיו החברה ההיא יצאה מזה ורק היא תקועה😔למרות שהייתה לה תקופה שנראה שהכל הסתדר, עכשיו היא שוב פעם חזרה לזה. היא יכולה לא לאכול כלום שבוע שלם חוץ מחבילת שוקולד. אני לא יודעת מה לעשות כי היא מצליחה להסתיר את זה ובבית היא אוכלת וגם היא נראת בסדר סך הכל.בתור חברה, מה אני אמורה לעשות..?אין מה לערב את ההורים כי הם כבר דיי מודעים למצב, ואנחנו עוד רגע מסיימות את האולפנה אז נראלי שאין מה לערב את הצוות.. אני לא יודעת אם אתם יכולים לעזור לי, אם לא, אשמח שתפנו אותי למי שכן..תודה רבה צדיקים!!❤
אהלן,תודה רבה על העבודה המסורה שלכם לשאלות שנשאלות פה!השאלה שלי זה מה ההיבט המוסרי ביחס להורדת סרטים/סדרות מטלגרם. כי בעצם זה לקחת זכויות יוצרים של מי שיצר את הסרט וגם לראות את הסרט מבלי לשלם עליו כלום.תודה רבה !!
אהלן❤️❤️❤️רציתי לשאול על כל הנושא של חיי המשפחה ביהדות. אני לא מבין את הקטע של זה, הרי ילדים זה מעמסה גדולה והרבה עבודה, ברור שזה דבר מדהים בפני עצמו, אבל האם אי אפשר לדחות את זה? אם אני ארצה להיות יותר עם אשתי, הרי זה הזמן לטייל וליהנות בלי טרדה של הילדים, מילא בדייטים עושים את הכל תוך כמה פגישות, זה לא שיש זמן להכיר באמת או לבלות יחד, הקטע של התא המשפחתי הוא נורא לוחץ ומורכב... תודה
למה קוראים תהילים לרפואת משהו שחולה או זיווג הגון ודברים כאלה? כאילו למה דווקא תהילים, זה באמת יותר עוזר מאשר לקרוא כל פרק אחר בתנך? וגם אם קוראים בלי כוונה אמיתית ורק בשביל ׳לגמור ספר׳ זה עדיין משפיע מעצם הקריאה או שזה כמו תפילה, שהיא פחות נחשבת ללא כוונה?