ש.היי. יש לי שאלה שממש מציקה לי ואשמח שתענו כמה שיותר מהר. שאלתי ובררתי והבנתי שהיהודית במדרגה הרבה יותר גבוהה משאר העמים. זה לא לאומניות? זה ממש שוויצריות ועליוניות להגיד דבר כזה! איך אנחנו, העם הכי עניו ונדיב ורחמן מסוגלים להגיד שאנחנו טובים יותר מכולם?! זה נשמע ממש לא הגיוני
ש.שלום! קודם כל תודה רבה על המיזם המדהים הזה!, אשריכם!אני רוצה לשאול שאלה שממש מטידה אותי.. אני רוצה להתחיל בזה שאני ממש אוהבת את השבת! השבת זה זמן משפחתי שלנו, אני מספיקה לנוח, אני אוכלת אוכל שלא יוצא לי במשך השבוע ואני נהנית מכול רגע.. מהתפילות.. מהאורחים וכו...רק שיש בעיה.. איך שנכנסת שבת כשאני כבר מקולחת ושמה שמלה לכבוד שבת אני מרגישה הרגשת כבדות, זה הרגשה שדווקא בשבת אין לי מה ללבוש, ששמלה זה לא יפה עלי, שהשיער שלי נראה מוזר, אני מסתכלת במראה ויש לי שחור מתחת לעניים.. הרגשה ממש מוזרה!הבעיה זה שאיך שיוצאת שבת ואני מחליפה לבגדים אחרים אני פתאום מרגישה יפה, פתאום אני מרגישה מיוחדת ושום דבר חיצונית חוץ מהבגדים לא משתנה.אני מרגישה שזה משנו נפשי, לא באמת חיצונית.. אני מרגישה שלא מגיע לי להנות כראוי בשבת.. אז אני שואלת למה? מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש הכי מיוחדת בשבת? מה אני צריכה לעשות כדי לרגישה הכי יפה ולדעת שאני זוכה שאני שומרת שבת?
ש.אהבתי ממש את הרעיון של משיב נפש ויש לי כמה שאלות יותר רעיוניות לגבי בשר וחלב... כאילו למה דג זה לא בשרי ועוף זה כן? (כתוב "לא תבשל גדי בחלב אימו" ולא 'לא תבשל עוף בחלב פרה')ולמה אם כתוב שאסור לבשל גדי בחלב אימו אבל לפי ההלכה מותר לאכול עוף וביצה קשה ביחד?בסך הכל, למה דג ועוף זה שונה?תודה😅
המון פעמים אני שומעת מבוגרים מדברים על עצמם בגיל ההתבגרות, וכולם מתייחסים לעצמם הצעירים בתור מטופשים או נאיביים. מציקה לי מאד המחשבה שגם אני אהיה ככה עוד 20 שנה. לא מספיק שעכשיו אף אחד לא מבין אותי, אפילו אני בעוד כמה שנים אשב ואצחק על עצמי?! יש מישהו מזדהה? עוד כיוונים על המחשבה הזאת?
הי, יש לי בעיה.. כשאני מדברת, אני פשוט מגמגמת.. אני לא מוצאת את המילים המתאימות, וכשאני כן מוצאת הם מתבלבלות ומסתבכות לי בפה.. אני לא מתביישת, פשוט לא מוצאת את המילים הנכונות. זה מציק לי ממש ממש! כי אני יודעת מה אני רוצה לאמר וזה פשוט לא יוצא לי מהפה.. וזה קורה לי עם כולם- אנשים שאני לא מכירה, חברות, וגם משפחה.. אני לא יודעת מה לעשותתת!!
היי מה נשמע? רציתי שנה הבאה לעבור לאולפנה עם פנימייה וסגרתי שם ואני לא יודעת איך חברות שלי הולכות להגיב על כך אחרי שלא התקבלתי תודה רבה
הי.. דבר ראשון אני רוצה להגיד תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה נכנסתי לפני כמה ימים מחברה ופשוט התאהבתי בקבוצה הזאת כול פעם אני נפעמת ומהדיבור שלכם איך אתם כותבים הכול מצורה שכייף לקרוא וללמוד לחיים ועכשיו לשאלה אני בן אדם מאמין (אני בת) יש לי בני דודים חילונים ודברנו על על החיים ובעיקר על ספירת העומר וגם למה אנחנו כול דבר שאומרים לנו לדוג שומרים שבת כשרות וכו... ועושים כול דבר שאומרים לנו. לדוג' ספירת העומר אנחנו אשכרה חמישים ימים לא עושים כול כך הרבה דברים בשביל 24 אלף תלמידים נפטרו אני יודעת שזה מלא אבל לא על כול דבר צריך לעשות אירוע אפשר לעשות יום אחד בשביל זה ובאמת לא היה לי מה להגיד לו וגם אולי כול התנך/תורה סתם משהו שכתב סיפור לפני אלפי שנים ואנחנו סתם הולכים אחרי זה כמו תוכים? הרי עכשיו אני לא רואה ניסים כול כך ואו כמו שהיה במצריים לדוג עשרת המכות חצית ים הסוף ובאמת לא היה לי מה להגיד להם. שלא תבין לא נכון אני מאמינה בה' יותר מכולם אני מאוד אוהבת את ה' אבל אולי אני סתם מדברת אם האוויר? טוב נראלי שקצת חפרתי חח אז זהו..
אני לא מבינה איך לכל אחד בעולם יש אפשרות ללדת ילדים. הרי יש אנשים שמתעללים בילדים שלהם לא עלינו או נוטשים אותם ולא אחראיים לגמרי. אז איך זה הגיוני שהקבה נותן לכל אדם באשר הוא ללדת ילדים גם אם הוא לא מסוגל לגדל אותם? זה נראלי ממש ממש מוזר!
היי אם אדם הראשון הוא אב כל האנושות אז איך יש ילידים באמריקה אוסטרליה ומקומות רחוקים דומים. הרי בדברי הימים מתארים את ראשי האומות אבל לא מציינים מישהו שעבר את הים וגם ככה זה היה נורא קשה לעשות אז ופשוט נראה שהם היו שם מעולם. אז קצת קשה לי העניין. תודה
היי איך אפשר לא לרדוף אחר הכבוד? איך אפשר לא לרצות שיכבדו אותך ויעריכו אותך?
היי אני ממש אשמח שתענו מהר כי זה דחוף אחרי יום השואה אני פשוט מרגישה בדיכאון, אני לא מבינה איך אנשים יכולים להיות עצובים רק ביום שקבעו לזיכרון, איך אפשר להמשיך הלאה אחרי יום כזה?! אני חושבת שזה ממש חשוב לשמוע סיפורים ולראות צילומים מאז גם אם זה קשה, כי הזיכרון הוא המעט שאנחנו יכולים לעשות בשביל הנרצחים. אבל הבעיה היא שאצלי זה שכל הסיפורים שאני שומעת או קוראת באמת נשארים אצלי בזיכרון (ולפעמים גם באמצע השנה אני יכולה להזכר בספרים שקראתי) ואחרי יום השואה כל הזמן הסיפורים עולים לי ואני לא מצליחה להתנתק מהעצבות על זה.. אם יש לכם עצות איך מצד אחד לא לשקוע בעצבות אבל מצד שני גם לא לנסות לשכוח לגמרי אני ממש אעריך(: תודה רבה!!
(1) למה אנשים פוגעים אחד בשני? ולמה ה היה צריך לברוא את היצר הזה? כאילו לא היה אפשר בלי? (2) ומה גורם לאנשים לרצות לפגוע אחד בשני ככ ברמה של עינוי עם שלם/גזע שלם? (3) ולמה קיים היצר שחייב להרגיש שהוא מעל ושהוא יכול ושהוא חזק יותר?