קודם כל - זה פשוט מדהים כמות הזמן שאתם משקיעים, לא מובן מאליו! ולענייננו: אני מרגישה לחץ לימודים ממש גדול מהאולפנה, מצד אחד באמת חשוב לי להשקיע אבל אני לא רוצה כל הזמן כי אז ייגמר לי החשק להשקיע... איך לאזן? איך להרגיש שכיף לי ללמוד?
לפני כמה זמן שאלתי למה פייסבוק כן ואינסטגרם לא. והאדם שכתב מאוד שכנע אותי לחשוב שלא. יש בי גם משהו שממש יושב עליי שלא יהיה לי פייסבוק.. אבל אני פשוט לא מצליחה להגיע לזה.. ומלא אנשים אומרים לי מה הבעיה עם פייסבוק? ואני לא יודעת להסביר ואני גם לא יודעת איך למצוא את עצמי סוגרת אותו?!?
שלום! תודה על כל המיזם! היו כל כך הרבה שאלות שלא עניתי שאלתי מהפרוייקט שכל כך פתחו לי עולם אז תודה❤ אני מרגישה שבגלל הקורונה אני בשלב שהכל הוא זמני. מבחינת לימודים הכל בסדר כי זה רק זמני. מבחינת לחבק את החברות שלי הכל בסדר כי זה זמני. מבחינת התנדבויות הכל בסדר כי זה פשוט זמני. אני גם מפחדת שזה ישבור אותי (וכן היו ימים שהרגשתי שבורה והגיוני שבעיקר בגלל המצב) וגם כי שמעתי אנשים שאמרו שבתקופות קשות אנשים ששרדו הם אלו שידעו שזה לא זמני אלא התמודדו עם המצב. הגישה שלי לחיים היא יותר של הכל בסדר (אני מנתבת ליתרונות שבזה) ופשוט אני שומעת אנשים שבודקים שירות או ישיבה לשנה הבאה וכל הזמן מדברים על זה שאי אפשר לדעת איך יהיה, אבל כן אפשר לדעת כי בינתיים המציאות היא מציאות קורונה. אז איך להסתכל על המצב? זה זמני? יש רק את היום? איך יהיה כשנחזור?
היי אני די ממוצעת , לא שמנה ולא הכי רזה , סבבה כזה וטוב לי... המשפחה שלי ספורטיבית ורזים כל הזמן דוחפת אותי לעשות ספורט לא לאכול פחמימות ולא באלי באמת, הם קוראים לי פדלאה וכל הזמן רומזים לי. אני לא שמנה ואפילו לא מלאה, תמיד יש בי רצון להיות בריאה יותר אבל ההערות האלה רק מורידות לי, לא להראות להם שהם צודקים. מה אני יכולה לעשות?😞
שלום, דבר ראשון תודה רבה לכם על הפרויקט המדהים הזה!!!! החלמתי מקורונה לפני חודש, חיכיתי כך כך להחלים כדי להתנדב במקומות שצריכים עזרה ממחלימי קורונה תמיד שלחו בקבוצות וואטצאפ אבל אחרי שהחלמתי וכנראה עם כל הסגר לא ממש קיבלתי הודעות שמחפשים מתנדבים אשמח ממש אם יש לכם רעיונות למקומות ששמעתם שצריכים מתנדבים שהחלימו
שישיסטית. עוד מעט בעזרת ה' בשעה טובה ומוצלחת מתחילה ביצפר חדש!🎊 אשמח לטיפים איך לצלוח את המעבר, במיוחד שאמצע שנה וגם בכלל הכל בזומים וזה... קיצור אני קצת בחששות ועצות ממש יכולות לעזור:) תודה לכם ממש!♡
2381 ב. אני בחורה אנרגטית וחופרת ש אני בן אדם מאוד אנרגטי, חברותי ,נקשרת לאנשים בשניות,טובה לכולם,דואגת שאף אחד לא ירגיש לבד. אבל יש בי מין אנרגיות כאלה ,שאני יכולה להיכנס ללופ של חפירה. זה קצת מצחיק,אבל אני מרגישה פשוט חופרת רוב הזמן, עם אנשים קרובים אליי זה לא באמת משנה אבל באופן כללי, יכולים לזרוק לי הערות חצי ציניות ואני מודעת לזה-אני פשוט בן אדם חופר. פשוט לא יודעת איך לקחת את זה כלפיי עצמי,איך עובדים על זה? לא תמיד בא לי לצאת חופרת בת 17 ת שלום לך! שמחתי מאוד לראות את השאלה שלך, כי גם אני באופן אישי ממש דומה לאופי שלך וגם אני מתמודד עם התחושות שלך, ואולי אוכל לעזור לך ע"י שאשתף אותך במחשבות שלי בעניין הזה (ועל הדרך גם אעזור קצת לעצמי 😉) אופי מיוחד לפעול בעולם הדבר הראשון שחשוב לי להגיד לך הוא שזכית באופי מדהים! לכל אחד יש יעוד בעולם. היעוד שלך הוא השביל המיוחד לך אל המטרה שלך פה בעולם ודרכו את צריכה לפעול בעולם, השביל הזה נוצר לאור הנתונים שה' העניק לך. המשפחה שאליה נולדת, בתקופה הזו, במקום המסוים הזה, עם הסיבוכים האלו והאלו ונסיבות החיים שלך וכל מה שהביא אותך לאיפה שאת כיום. כל אלו נקבעו בהשגחה אלוקית מדויקת להפליא כדי שאת תוכלי לקיים את המטרה שלך בעולם הזה. אני לא יודע איך בדיוק נוצר האופי הזה אצלך, וזה פחות העניין שלנו. העניין החשוב הוא שזהו האופי שלך כרגע. זה נתון, ועם הנתון הזה ה' מצפה ממך לפעול בעולם. ויותר מזה! לעניות דעתי אם יש לך אופי כזה ואת ממש פעלתנית- אז ה' מצפה ממך לפעול הרבה יותר בעולם משאר האנשים! לכן לדעתי אסור לך לדכא את האופי הזה בשום צורה! תשמחי בו! תאהבי אותו! כי זו את (ואין אחרות כמוך) וזו המתנה שה' נתן לך. חברה אחת מוכשרת, חברה אחת עמוקה, חברה אחת חכמה, ואת עם אנרגיות (ואני בטוח שיש לך עוד הרבה מעלות טובות בלי קשר). אל תתני לחברה להוציא לך את הרוח מהמפרשים בגלל כמה הערות ציניות... את לא סתם חופרת, את חופרת כי יש לך מלא אנרגיות, ובעולם שבו לצערנו רבים נופלים לדיכאון, להיות עם אנרגיות תמידיות זו מתנה אדירה! ובינינו, גם אם תנסי לדכא את האופי הזה, את פשוט לא תצליחי. זה חלק שטבוע בך עמוק מאוד, בדיוק בשביל מימוש המטרה שלך בעולם. לאזן את עצמי אבל...... מצד שני באמת חשוב להיות מאוזנים ולא להגיע לקיצוניות. כל מידה בצורה הקיצוניות שלה היא לא טובה. אפילו ענווה שהיא ראש המידות הטובות, עלולה בקיצוניות שלה להגיע לענווה פסולה... ולכן אם את מרגישה שאת חופרת יותר מידי, אז חשוב לתת מקום לתחושות שלך ולעבוד לעדן את העניין (שימי לב, לא לדכא אלא לעדן!!). לפעמים כשאת מרגישה חופרת תנסי לחשוב לאחר מעשה: מה היה בסיטואציה הזו? האם אמרתי דברים לא חשובים? האם התפרצתי לדברים של אנשים? האם באמת היה נצרך שאני אהיה הדוברת הראשית? האם היה קריטי שאעיר את ההערה הזו? אני מאמין שלאחר מחשבה קצרה תוכלי לשים אצבע על הנקודות שהיית בהם דיברת קצת יותר מידי ולהבא תוכלי להגיע לסיטואציה דומה בצורה מודעת כיצד נכון יותר להתנהג בה. במקום שיש אנשים- השתדלי להיות אישה הר"מ שלי בישיבה פעם אמר לי: "באמת נאמר 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', אם צריך אותך- תמיד תהייה נוכח ותפעל. אבל לפעמים יש אנשים לא פחות טובים מאיתנו שכבר נוכחים עושים את העבודה, ואז מה? התשובה היא 'במקום שיש אנשים- השתדל להיות אישה' " כמובן לא בקטע שוביניסטי או משהו כזה, אלא במהות של משפיע ומקבל. במקום שאין אנשים וצריך אותך באמת ראוי להיות בבחינת 'איש', כלומר בצד היותר משפיע, נוכח ומדבר. אבל במקום שיש אנשים והם כבר משפיעים ונוכחים- תשתדלי להיות 'אישה', כלומר להיות יותר מקבלת ופחות לתת מעצמך. זה לא תמיד פשוט, אבל זה ממש אפשרי, באופן מודע לשים את עצמי בצד לכמה דקות, לא לנסות להיות "מסמר הערב". (אם את נוכחת ומדברת זה לא אומר שאת גבר אלא זה רק משל של מהות גברית ונשית שמשתנה כל הזמן אצל כולם) מבחינה מעשית פשוט תמשיכי את חייך כרגיל, רק עם מודעות. מודעות למה שאת אומרת, מתי את אומרת, כמה את אומרת. ואם את מרגישה שאת מדברת יותר מידי אז תעדני את זה. אולי כדאי גם לקחת לעצמך כמה דקות בשקט לפני שאת נכנסת לשיחה ומתחילה לדבר, תנסי לא תמיד להיות הראשונה שמדברת. אל תדאגי, גם אם לא תדברי מיד העולם לא יקרוס. תשקיעי בלהקשיב לאחרים, לפעמים יש להם הרבה מה לומר לא פחות טוב ממך. תסמכי על התחושות שלך ותשני את מינון הדיבורים לפי זה. בנוסף, אולי כדאי לבקש מחברה טובה שתעיר לך בנחמדות כל פעם שלדעתה את מדברת יותר מידי. ככה גם תהיה לך אינדיקציה מבחוץ לסיכום: 👍🏼 האנרגיות שלך הם מתנה אדירה למימוש תפקידך בעולם, אל תדכאי אותם! 👍🏼 חשוב לא להגזים ופה ושם לעדן את כמות הדיבורים. 👍🏼 תבואי למפגשים חברתיים מתוך מודעות על כמות הדיבור שלך 👍🏼 במקום שיש אנשים- השתדלי להיות אישה (במהות של המקבלת ולא המשפיעה) בהצלחה! מאמין בך! 💪🏼 אלעד
הי תודה רבה על הפרוייקט אשמח שתענו לי כמה שיותר מהר-אני ממש בדילמה אוקי אני בכיתה י לומדת באולפנא כלשהי בארץ. ההורים שלי נורא מתחזקים לאחרונה, והאמת שגם אני רוצה. הם מחפשים להעביר את אחותי בית ספר, למקום יותר תורני ואני, מצד אחד רוצה לעבור כי זה מקום יותר תורני שרק יעשה לי טוב ומצד שני כרגע יש לי את החברות שלי, ואני גם עוד מעט מתחילה בגרויות ואני מפחדת שאם אני אעבור אני אתעסק במקום החברתי ולא אתרכז בלימודים בנוסף כרגע אני מדריכה אבל אני יודעת שאם אני אעבור כנראה אצטרך להפסיק עם ההדרכה. בקיצור אני ממש צריכה עזרה, כי אני לא יודעת מה לעשות לבחור במקום רוחני ותורני יותר שכנראה יעשה לי טוב או לבחור בשאר הדברים תודה
אני נהיית יותר עייפה וישנונית בתקופה האחרונה אני לא יודעת אם זה בגלל החורף, קורנה או סגר או אולי הכל ביחד אבל אני רוצה להיות עסוקה ולהרגיש בסוף היום מסופקת. מה לעשות?
על שאלה 2120 (לא אני שלחתי אותה): כתבתם שהאינטרס של אלוקים זה שיהיה לנו טוב. אבל עובדה שלא תמיד טוב לנו. ויש אנשים שרוב הזמן לא טוב להם. אז זה שהקב"ה ברא אותם זה לא היטיב איתם אלא להפך. היה עדיף להם פשוט לא להיוולד אולי. תודה! הערה - איחדנו את השאלות כיוון שהן היו קרובות ברעיון.
שאלה מוזרה. מי אני באמת? כלומר, אתם לא באמת מכירים אותי אבל תמיד אנשים אומרים "תהיה מי שאתה באמת". אבל איך אני יכולה לדעת 'מי אני באמת?'. אני לדוגמא מתנהגת שונה כשאני עם המשפחה לעומת איך שאני מתנהגת עם החברות. וגם בחברה. אני מתנהגת שונה אם אני בסביבה של הסניף או עם החברות מהכיתה. אני לא יודעת אם זה מוזר/טבעי/שיש לי פיצול אישיות..? בשום מקום אני לא מרגישה שאני מבטאת את ה"אני" האמיתי שלי. אז איפה אני? כאילו, הסתבכתי עם הניסוח... בקיצור- מה זה ה"אני" הזה? זה הנשמה? האופי? החיצוניות? ומה קורה כשהאופי (ויש אנשים שגם החיצוניות משתנה מסביבה לסביבה, סגנון לבוש וכדו') משתנה בין מקומות ואנשים? מה זה האופי והנשמה האמיתיים שלי? אני מקווה שהבנתם את השאלה שלי וסליחה על ההשתפכות והסיבוך עם המילים🙈🙈 תודה רבה בכללי על הפרויקט ולמי שעונה לי במיוחד😊
היי, קודם רציתי להגיד ממש תודה על הקבוצה המדהימה הזאת היא עוזרת לי ממש!! אני תלמידה בכיתה י''א בחמש יח''ל מתמטיקה, אני בהקבצה הזו כבר כמה שנים ואף פעם לא הרגשתי שזה באמת המקום שלי, תמיד אמרתי שאני עוברת לארבע אבל למי יש אומץ, אני מפחדת ממה שיגידו ויחשבו עליי, שמצפים ממני ואני אאכזב - כן זה מטופש אני יודעת. אני רק חייבת להגיד שהמשפחה אין עליי לחץ להיות שם, הדרישה להיות שם היא באה ממני. אני דורשת מעצמי להיות שם ולהצליח. אם שמו אותי שם= בהקבצה של חמש יחידות כנראה שזה המקום שלי. אני ממש טובה בטכני, כמובן שזה דורש השקעה- שיעורי בית באופן קבוע. השאלה שתמיד קופצת לי בראש ומטרידה אותי בלי הפסקה היא אם אני באמת מתאימה, אני לא וזה דורש ממני להשקיע כפול ואני אפילו לא משקיעה את המינימום כמו השאר ואני לא ברמה של השאר אז בעצם האחריות היא עליי, זה תלוי רק בי. ממש חפרתי, הנושא הזה מעסיק אותי כל הזמן, יש ימים שאני מרגישה בטוחה לגבי זה יש ימים שזה שובר אותי אני כבר לא יודעת מה לעשות, אשמח ממש לעצתכם!