חוסר תעסוקה:) תודה רבה:) אני ממש שמחה שהגעתי לקבוצה הזו אתם ממש עוזרים:) אז ככה בקרוב נגמרות הבגרויות.. וזה מצד אחד מרגש ומשמח כי אני לקראת זה שאני מסיימת יב.מצד שני אני מאוד אהבתי ללמוד לחלק מהבגרויות .אבל אני מממש בזמן האחרון משועממת אני לא מוצאת תחום שבו אני טובה / תחום שמעניין אותי ואני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה להיות כל היןם יותר מידי על המסך . ואני רוצה ללמוד אולי משהו אבל אין לי רעיון איפה אפשר למצוא קורסים לנוער בחינם.מרגישה אבודה:(
ש שלום(: תודה רבה על הכל! אני בת שירות, אני עושה שירות באולפנה מסויימת. ומרגיש לי שהרבה פעמים אני עושה דברים כדי "להרשים" במידה מסויימת כל מיני אנשים אחראיים עלי, או שאני צריכה לקבל אישורים ופידבקים מכל מיני אנשים שמעליי. זה מתסכל, למה אני חייבת לפעול ולהיות בעשייה רק כדי שאנשים ישימו לב לזה ויפרגנו לי? חשוב לי להגיד שאני ממש אוהבת את התפקיד ונהנת ממנו, בגלל זה זה גורם לי עוד יותר להיות מתוסכלת..
שלום:)) אני כל היום אומרת "כאילו" וזה פשוט מביך.. לא מצליחה להיפתר מזה, ופעם חברות היו ממש צוחקות עלי על זה שבקשר לזה ב"ה יותר הסתדר, ועדיין-מה עושים?? איך אפשר שלא כל מילה שנייה תפתח במילה "כאילו"? תודה לכם!!!
תסלחו לי על הבוטות שבשאלה.. אני חייבת מענה. ופליז אל תפנו אותי הלאה.... אבא שלי עושה דברים שהשתיקה יפה להם והצניעות גם. דברים דוחים שבאלי להקיא.. אני פשוט נגעלת מלהסתכל עליו. לאדעת כבר מה לעשות! וכן, דיברתי עם אמא שלי...
שלום. ותודה רבה על הפרויקט אמנם זה ידוע אבל אני רוצה להגיד שוב שזה מדהים בעיניי. אז בסה"כ הסביבה שלי מאוד טובה ואנשים באמת מיוחדים אבל לפעמים אני נתפסת לדברים קטנים שמעצבנים אותי ואז הכול נהפך להיות דפוק ואני רואה את כולם בשליליות, וכל דבר קטן משגע אותי מבפנים.. אבל מה קורה, במקום להגיד אני פשוט בולעת ואוגרת ואני מודעת לזה. הבעיה שאני באמת לא מסוגלת להגיד מיוזמתי מה מפריע לי אין לי אומץ אולי או שאני גם מפחדת מה יגידו, למרות שבשכל אני יודעת שזה הכי נכון אבל משהו חוסם אותי מלהגיד פשוט וחלק. אני גם מפחדת שבהמשך התכונה הזאת תישאר ותחסום אותי בדברים אחרים בחיים. איך אפשר להתגבר על זה? רק אציין שאני בדר"כ בשמחה וטוב גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר... אנשים אפילו לא יודעים שזה משגע אותי וגם אז אני חושבת לעצמי למה את כזאת קטנונית? מה בסכה היא עשתה? וגם לך קורה שאת ככה.. אז שחררי, אבל בפנים כנראה זה לא משתחרר.
אני אמורה להחליט בעתיד (הממש לא רחוק) על מגמות, הדרכה, לימודים וכו' ונראה שכולן יודעות מה הן רוצות ורק אני בכלל לא חושבת על זה וזה מלחיץ אותי...זה טוב או לא?! ממש אשמח לתשובה, עצה!!
הי, אשמח לתשובה מהירה... אני פשוט לא מבינה את העיקרון של למה צריך לשמור נגיעה. ועוד דבר: אני לא מאמינה בתורה. ולכן הפן ההלכתי לא מדבר אליי.. אז למה שאשמור נגיעה ? או במילים אחרות: למה שחילוני ירצה לשמור נגיעה? מין וגיל * נקבה, 17
יש שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן, השאלה הזו נשאלה כבר בעבר אבל אין לה תשובה אמיתית. אני גדלתי בבני עקיבא וכשאני מסתכל על הנוער של קום המידה אני רואה קיבוצים, חקלאות, ערכים, ישיבות וכו'. כשאני מסתכל על הנוער של היום אני רואה.... כלום חבורה של ילדים שיושבים מאחורי הסניף ומבזבזים את הזמן! כמובן שיש הרבה עשייה חברתית והתנדבות אבל זה ממש לא כמו פעם, איפה הנוער הערכי? איפה הנוער שמקים ישיבות וקיבוצים? אולי תנועות נוער כיום זה קצת מיותר? הסניף לא צריך להיות מקום לבילוי של שבת בצהריים אלא מקום שמוביל לעשייה ואם הוא לא מוביל לעשייה אז יכול להיות שתם עידן תנועות הנוער (לצערי).
אם אני רוצה שבעלי יהיה צדיק ושיהיה לנו בית שעובד את ה' בשמחה ואמונה, אני צריכה להתלבש ממש צנוע? (לפחות- חצאית אחרי הברך, חולצה אחרי המרפק פתח סגור וכו) רוצה עוד מעט להתחיל לצאת.. וממש קשה לי עם הקטע של צניעות בבגדים.
יש לי קצת בלאגן בראש.... מה יעזור לנו המימוש העצמי? אם כבר מימוש עצמי אז מתוך שליחות לעמ"י ולא מתוך רצון רק לפתח את עצמך, כי זה לא נראה שזה נותן כל כך לעולם הבא... הייתי אומרת שזה קצת שריפת זמן רק לקדם את עצמך. מה תעשה עם זה אחר כך? מה השארת פה? נכון אם אדם הוא רופא וככה הוא מממש את עצמו, וזאת גם שליחות אז מעולה. ונכון המימוש עושה טוב, ואם טוב לך אתה יכול לתת לאחרים בצורה מעולה. אבל עדיין מרגיש לי מוזר שאני אפתח את עצמי רק בשביל עצמי, שאני אלמד משהו כדי שתהיה לי קריירה וכו. כי שוב, מה השארתי פה? בגיל 120 בעזרת השם זה לא ילך איתי הלאה. שוב תודה גדולה על כל כך הרבה!!!!
"נפשי כעפר לכל תהיה" - זה מה שאני מבקשת? זה נשמע בקשה שידרכו עלי. אשמח להסבר. תודה!!
אהלןן. תודה ענקית על הפרויקט. תזכו למצוות!! לא ככ יודעת אם השאלה קשורה לפה, אבל אם תוכלו לענות בהקדם אני ממש ישמח:) אני וחברה דיברנו עלזה והגענו למסקנה שאנחנו לא עושות שום דבר גדול ומשמעותי באמת ושבא לנו לעשות איזה משהו..אז כמה שאלות: 1. חשבנו לשפץ מעיין לעילוי נשמת מישהו.. הבעיה שאין לנו מושג איך עושים את זה(אנחנו לא ככ מטיילות אז לא יצא לנו להכיר מעיינות באזור המרכז שצריכים שיפוץ). איך מוצאים מעיין שאפשר לשפץ? למי פונים לאישור? 2. אם יש לכם רעיון למשהו אחר. משהו של עשיה בפועל(לא נגיד ביקור קשישים, התנדבות אצל משפחות וכו, שזה ממש חשוב ואת זה אני ב"ה עושה:), אלא משהו שהוא פיזית משמעותי ונותן סיפוק). 3. אני ממש מרגישה שאני מבזבזת את הכוחות שיש לי בתקופה הזאת.. רוב החברות שלי בטטות ולא עושות כלום.. אנחנו או לומדות או סתם קובעות בשכונה שלנו.. השכבה שלי והשבט שלי גם די רדומות כולם.. אני ממש מרגישה שאני רוצה לעשות דברים גדולים ואין לי מושג איך כי אין שום זרימה בחברה שאני בה, וגם שאני ועוד כמה חברות מנסות ליזום משהו, בדכ אין זרימה.. מה אפשר לעשות? ניסחתי קצת מוזר, אבל מקווה שהבנתם ותענו:) תודה!!!