אני מדריכה שנה שנייה, שנה שעברה עברתי כל כך הרבה מורדות עם השבט הזה והשנה הגענו לעלייה משמעותית באמת ואני מרגישה שטוב לי עם החניכות, אבל הכניסו לי מדשית חדשה שאני לא מתחברת לאופי שלה בכלל ולא מסתדרת איתה, אין לנו שיח והיא חיה בסרט שהיא המדריכה היחידה שלהן (זה מה שהיא מספרת לכולם) ובתכלס אני השקטה וזו שפועלת באמת ועושה. לא אכפת לה מהחניכות, הן מרגישות שהן במקום האחרון עבורה והן כל הזמן משתפות אותי בתחושות שלהן וקשה לי ממש עם המצב כי עד שהגעתי למקום טוב עם השבט אחרי שנה שלמה של קושי יש משהו שמקשה לי ולחניכות להנות סוף סוף. והרבה פעמים אני חושבת על לעזוב אבל לא יהיה שבט אחרכך..ניסיתי לפתור את זה אבל אני לא מצליחה.. והיא בהדרכה בשביל המחוייבות האישית ככה שהיא לא תעזוב מרצונה.. והקומונרית פשוט לא מבינה אותי.יש דרך שבה אני יכולה לגרום לעצמי לא לתת לזה יותר מידי חשיבות? ולנסות להתעלות על התחושות הלאה?
ש. אהלן;) תודה רבה על התשובות היפות זה באמת ממש עוזר!כתבתי את שאלה 1348 ורציתי לשאול עוד שאלה לגבי זה...אני לא אחת כזאתי שמפתחת שיחות עם ההורים שלי ואני יודעת שזה מפריעה להם אבל פשוט אני באמת לא מרגישה בנוח לבוא ולספר להם דברים, כי אני מרגישה שהם בחייים לא יבינו אותי... והתשובה שכתבתם לא מספיק ריצתה אותי כי בסוף אני עדיין תקועה בבית כל החיים ולא יוצאת עם חברות אז מה אפשר לעשות?? פשוט לעשות דברים שהם לא מסכימים וזהו?אשמח מאוד שתענו מהר:)תודה רבה
דבר ראשון אשריכם ממש באמת מצילי נפשות ...מאז הרצח של אהוביה נהיה לי דעות שונות ואני גם לא מפחדת להגיד אותם אבל כל הסביבה שלי נלחצת מהדעות ה"קיצוניות" שלי וההורים שלי בכלל ... ברגע שביקשתי מהם לעבור לאולפנה עם הדעות האלה הם ישר אמרו לא ! הם דיברו עם דודה שלי שלמדה שם לפני 10 שנים והיא אמרה להם לא לשלוח אותי כי אני מקבלת את כל עם ישראל ויש לי אהבת עם ישראל מטורפת לכל חלק מהעם ובאולפנה הזאת הם סגורים רק על המגזר הזה ולא מקבלים אף אחד - עכשיו זה נכון לחלוטין אני חולה על כל אחד מהאחים שלי בעם ישראל אבל אני יודעת שהאהבה שלי תישאר ואני יודעת שיהיה לי טוב באולפנה הזאת וההורים שלי לא מסכימים לבדוק אפילו ... יצא ארוך אבל אם תוכלו לעזור אני אשמח
ש. יש לי בעיה שמורכבת משני גורמים ואשמח לעצות על כל אחד מהדברים.. הנה אני מפרטת: אז הדבר הראשון הוא אחי הנסיך. הוא קטן ממני בשנה וחצי ויש לנו קשר ממש טוב אחד עם השני. הוא אחד הבחורים הכי אידיאליסטים ופעילים מבחינה חברתית, התנדבותית וסביבתית שאני מכירה וכל זה רק כשהוא בכיתה ט'. אני ממש ממש אוהבת אותו ולכן זה גם כל כך מפריע לי . הוא ממש מדבר מגעיל הרבה פעמים. אל אחים שלי, בנתינת 'תארי חיבה' מאוד אוהבים, בתיאור מצבים מעצבנים, כשהוא נסער, וגם סתם ככה, הוא מדבר קצת בגסות וברדידות ומילים שלא מתאימות לו (במיוחד שהרמה הדתית שלו גם גבוהה וזה לא מתאים ליהודי ירא שמיים לדבר ככה). הוא פשוט מלכלך הרבה על כל מיני מצבים ואנשים. אני חושבת גם שזה פחות קטע של לעשות דאווינים יותר מדי כי זה קורה בבית ולא בחוץ (אני כמעט בטוחה). עכשיו, אני יודעת שזו בעיה שלו, אבל לי זה ממש מפריע. בגלל שאני כל כך אוהבת ומעריכה אותו ובאמת חושבת שזה לא מתאים לו. הקטע הוא שאני לא יודעת אם לפתוח את זה אתו, וגם אם כן אז איך ומה לומר, כדי לא להרגיש שוטרת (אני בכורה אז לפעמים זה יוצא שאני בעמדה הזו והוא שונא את זה), וגם לא לפגוע בו ושייסגר בתוך עצמו. ממש מפריע לי כל הקטע הזה, וגם איך שהוא מדבר אל ההורים שלי.. גם עם אותו לקסיקון הרבה פעמים. ההורים שלי קצת מיואשים בקטע הזה, והם לא יודעים כבר מה לעשות חוץ מלחכות שהוא יתבגר עוד קצת ויתפוס את עצמו, אבל מה לעשות שזה פשוט גורם לי רע לראות ולשמוע את זה?! אשמח לעצות:) הדבר השני הוא שבגלל שהוא הילד השני במשפחה, בכור הבנים, וברוך ה' יש לי עוד אחים בבית, אז הם כמו כל הילדים בעולם- מחקים את האחים הגדולים שלהם, וכך יוצא שאח שלי בן 8.5 מדבר במילים שממש לא מתאימות. לו, למצב, לבית שלנו ולרוח של הבית בכללי. זה פשוט גורם לאווירה עכורה כזאת, שבלי בעיה, בקלות, והמון המון פעמים פשוט מחולקים בבית כל מיני 'תארי אהבה' לילדים כשהם מתעצבנים אחד על השני, כשהם מפסידים במשחק, כל מיני סיטואציות שהם פשוט מחקים את אח שלהם הגדול, שמדבר איך שבא לו. זה ממש מפריע לי במיוחד בגלל שאחד הדברים שהכי חשובים לי ושאני הכי משתדלת לשמור עליהם זה שפה נקייה. בלי קללות ובלי גסויות ובלי OMG ודברים כאלה בכלל. פשוט מעכיר לי את המצב רוח כל פעם שאני שומעת את הדיבורים האלה שלהם וזה פשוט משגע אותי והורס אותי מבפנים. תודה רבה לכם!
יש לי שאלה מאוד חשובה קצרה ולעניין..איך אתם מציעים לי שאני יהיה ילדה אהובה על השכבה ממש? שאנשים ירצו בקרבתי?
ש. שלום :)! התלבטתי אם לשלוח, אבל אני נמצאת בקבוצות כבר כמה זמן ואני רואה שאתם עונים בענייניות וברצינות, אז אנסה גם. אני בת 17 וחצי. גרה באזור תל אביב. לפני שנה התחלתי תהליך של חזרה בתשובה. אני באה ממשפחה חילונית, יהדות זה במקסימום חגים מסוימים וצום כיפור.. שנה שעברה, עשינו סדר לבד, וראיתי על החכמים שגרו בבני ברק. בכללי - היה לי יותר זמן.. טוב, ממש לקרוא את ההגדרה. בכל מקרה, פתאום קלטתי ש-אני גרה, באלפיים שנה הפרש - כמה קילומטרים מאותה עיר. ואנשים גרו שם . ולמדו תורה. היו רומאים, היו גזרות. נלחמו בהם. לימוד תורה, הוא החירות של פסח. משנה - גמרא - משנה תורה - שולחן ערוך - משנה ברורה - 2000 שנה של עולם יהודי מפואר! כמה דקות אחרי הסדר, נכנסתי לאינטרנט, והתחלתי לחקור. גיליתי עולם. פסח נהיה בשבילי הרבה יותר משמעותי כשקראתי מה זה הסדר. בכל מקרה, סליחה על החפירה. מאז התחלתי ללמוד יותר, הלכתי לספרייה, קראתי ספרים, מדי פעם הלכתי לבית כנסת, וניסיתי לעקוב. ההורים פחות קיבלו את זה טוב. הם יודעים שהצעד הבא שלי יהיה גם הפרדה בכיורים, וכמה פעמים לא באתי לים בגלל בעיות צניעות. גם לרוב האירועים בבית ספר הפחות צנועים לא הלכתי.. פאדיחות רצח. כמעט ואין לי חברות. אבל לאחרונה עלה בי פחד ממש גדול.. אין פה דתיים כמעט, איך אמצא חתן ירא שמיים? מי ירצה אותי? מי ירצה את המשפחה החילונית שלי? את הבעיות כשרות, העובדה שאין פה כמעט בתי כנסת? אותי, פרקטית אני לא מבינה כלום?
ש. שלום, דבר ראשון ממש ממש תודה על כול העזרה והזמן שאתם משקיעים בפרויקט המדהים הזה, אני כרגע בשמינית ובחודשים האחרונים התחלנו ללכת לחפש מקומות לימוד לשנה הבאה,יש לי חבר ממש ממש טוב שהלכנו ביחד לבדוק מקום מסוים שבמחשבה ראשונית נראה לנו שממש יכול להתאים לנו אחרי שבדקנו שם באמת אהבנו מאוד את המקום וזה בהחלט יכול להיות אופציה טובה לשנה הבאה, הבעיה היא שאני התקבלתי לשם וחבר שלי לא הוא קצת התבאס מזה בהתחלה אבל כששאלתי אותו על זה הוא התייחס לזה כאילו סתם משהו קטן ומבאס אבל לא מעבר, אחרי כמה ימים התברר לי שהוא לקח את זה דיי קשה וזה ממש פגע לו בביטחון העצמי שלו (זה כבר מקום שני שהוא לא התקבל אליו) עכשיו אני מרגיש ממש ממש לא נעים ממנו בגלל שאני התקבלתי והוא לא, וגם ממש כואב לי שהוא מרגיש לא טוב עם עצמו, איך אני יכול לעזור לו גם שירגיש טוב עם עצמו ושהוא ילד מוכשר ומיוחד וזה שלא קיבלו אותו לא מעיד כלום, וגם איך אני מתמודד עם ההרגשה שלי עם עצמי של חוסר נעימות מטורף וכאב שאותי קיבלו ואותו לא ?
ש. לפני כמה זמן שאלתי(שאלה 2929) איך להיות נחמדה לבני דודים שלי בלי להרגיש שזה עובר את גבול הנחמדות, וענו לי אחלה תשובה אבל היא לא השקיטה אותי כי אני חושבת שהבינו אותי לא נכון. לא שאלתי מהכיוון של חברים טובים שמתבגרים ואז צריך לשים גבולות, אלא שאלתי בדיוק מהכיוון השני. הקטע הוא שלפני כמה שנים קצת ניתקנו קשר הבני דודים, הבנים מהבנות. קטע כזה של דוסים שלא מדברים כמה שנים ממבוכה ואז מתאפסים וקולטים שזה חבל ככה להעביר את השנים בנתק מוחלט.. אז ברוך ה' בתחילת הקורונה בנות דודות שלי ואני פתחנו את הקשר וחזרנו לדבר, ודווקא בגלל זה אני שואלת איך כן לדבר. פשוט זה קצת נמאס להיות ביחד שבת שלמה ולא להחליף מילה חוץ משבת שלום ו'הכסא הזה תפוס?'.. כן יש רצון לדבר טיפה יותר מזה וכמובן שאני לא מדברת על שחנשים אל תוך הלילה וכדומה... פשוט איך מצד אחד כן מדברים, ויותר בחופשיות, להשתחרר מהמבוכה (בקטנה כמובן. אני בטוחה בכך שהמבוכה מאוד עוזרת לשמור על מצב נורמלי ואיפוק רגשי), ומצד שני איך באמת לעשות את זה בטאקט...תודה רבה! פסח כשר ושמח!!
ש. היה לי בעיה באינטרנט ואני לא יודעת אם השאלה נשלחה אז אני ישלח שוב.. אם זה נשלח כבר פשוט תתעלמו..😅אז דבר ראשון תודה ענקית! אתם עושים עבודת קודש!🙏ולשאלה שלי- משיקולי קורונה של ההורים שלי אנחנו הולכים להיות בליל הסדר לבד בבית רק המשפחה הגרעינית... והולך להיות מבאס רצח! האחים שלי כל הזמן יריבו ונסגור את הסדר מקסימום ב11... אני האחות הגדולה בבית ואני רוצה לעשות איזה משהו שירומם את האווירה בליל הסדר... יש לכם רעיונות?
ש. שלום,אני מאוד מודה לכם על מה שאתם עושים, זה כל כך מקל ועוזר לשאול דברים ולקבל עליהם תשובה אז תודה!אני אספר קצת על עצמי ואז תבוא השאלה.ביסודי הייתי בן אדם מאוד לא נחמד (בלשון המעטה).עשיתי חרם על אנשים ועשו עליי חרם ועוד כל מיני דברים נוראים שאני לא אספר פה כי זה קשה לשמוע.בכל אופן במהלך השנים התבגרתי והשתנתי מאוד וקיום אני נמצאת במקום אחר ברוך ה'.אבל הזכרונות מהעבר מיסרים אותי ואני מרגישה שהרסתי חיים של אנשים.חלק מאלה שהכירו אותי ועשיתי להם את זה נמצאות איתי באותו כיתה..חלקם חברות טובות שלי וחלקן פחות.. הם אמרו שסלחו לי אבל זה לא כך.מידי פעם הנושא עולה: "כן את ממש השתנית אבל אני לא שוכחת איך עשית עליי חרם.." ודברים בסגנון.וכל פעם שאומרים את זה אני מרגישה שתוקעים לי סכין בלב.אני מתיסרת ברגשות אשם ומבינה שלסליחה שלי אין כמעט משמעות כי אי אפשר למחוק את הזכרונות.מצד אחד אני מאוד מנסה להיות שמחה ואני רוצה באמת להתנתק מהעבר ולהתחיל דף חדש בחיים מצד שלי אני נמצאת עם אותם אנשים שמזכירים לי את זה הרבה (לא בכוונה כמובן). ותאמת אני מבינה אותם כי גם לי יש צלקות מהיסודי ולא פעם רציתי להגיד לאותן בנות שהשפילו אותי גם את עשית לי על וכל אבל התאפקתי ולא אמרתי כי אני יודעת כמה פוגע ולא נעים זה שמזכירים את זה.בקיצור זה מאוד קשה, מצד אחד לרצות לפתוח דף חדש מצד שני זה עדיין בזכרון..יש פתרון?לא פעם חשבתי על הרעיון לעבור לאולפנה ולמקום שלא מכירים אותי אבל מרגיש לי שזה סתם לברוח מהמציאות..
ש. רציתי לשאול איך להיות נחמדה לבני דודים שלי שגדולים ממני בשנה- שנתיים בלי להרגיש שאני מתחילה אתם.. במיוחד כשאני אדם מאוד חברותי ששולח הודעות הרבה ובעיקרון אוהבת לשמוע מה שלום חברות שלי כל כמה זמן.. אז לפעמים קשה לעשות הפרדה בין חברות לעוד אנשים בעולם (במקרה בני דודים שלי).. יש לכם עצות אולי איך להתנהג בחוכמה וברגישות סביב העניין הזה? תודה צדיקים וצדיקות!! הייתי אומרת שתזכו למצוות אבל לא צריך לאחל לכם את זה כי אתם זוכים לעשות כל כך הרבה מצוות כל יום! שתדעו שאני פשוט חיה בתוך הקבוצה של משיב נפש, כל היום נכנסת לקרוא שם דברים, נותנת יותר משקל לתהיות ושאלות שעולות לי וגם באמת שואלת אז תודה רבה מקרב הלב שלי ושל עוד רבים ורבות!!
מרגישה אבודה לגבי שנה הבאה.השנה אני בת שירות (שנה ראשונה) בתיכון בנות מהמם ואני נהנית מכל רגע ומנצלת כל שניה ונותנת את כל הלב!! ובשנה הבאה?.. מדובר בתיכון שלא מסכימים להשאיר בו עוד שנה, ואני כל כך רציתי להישאר - והודיעו לי שלא. אמנם זה היה צפוי, אבל לקחתי את זה ממש קשה! מורכב לי שאולי לא רואים מספיק את העשייה שלי? אולי היו מסכימים להשאיר אותי אם הייתי קצת יותר טובה ומשתדלת? כל איחור או פשלה קטנה גורמים לי לאכול את עצמי..וגם - שנה הבאה החניכות שלי יקבלו מדריכה חדשה. אני מרגישה מאויימת ומפחדת שהן יאהבו אותה ממש ויזכרו שהייתי מדריכה סבבה יחסית לשנת קורונה. פסח מתקרב, ולפעמים אני עדיין מרגישה בתחילת שנה מבחינת עומק הקשרים. לא יודעת איך נשמור על קשר אחרי, ומפחדת מאוד לעזוב..😣😣