טוב אז ככה תודה על הזכות לשאול😍 לפני כמה ימים הייתי עם חברות שלי הזום ויש כפתור כזה בזום שמוציא אנשים אז אבל רק המנהלת יכולה לעשות את זה וחברה שלי הייתה המנהלת ואז היא הוציאה אותי ואז כשהיא החזירה וזה טען להיכנס אז לא ידעתי מה לומר לה אז החלטתי לשים את המחשב עם מצלמה דולקת למיקרופון לכיוון התקרה כאילו אני לא שם וכשזה חזר שמעתי אותם מדברות עלי. הם אמרו שאני תומיסטיצית ויש לי פיצול אישיות ואפילו מישהי אמרה היא בטח הלכה לבכות בשירותים בגלל שהוצאת אותה מהזום חיכיתי שהם יסגרו את הזום והייתי ממש המומה אחרי זה דיברתי עם חברה שלי והיא הרגיעה אותי ואמרה לי לדבר איתם על זה.. אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה.. אז השאלה שלי היא מה לעשות?? להתעלם ממה שקרה ולהמשיך הלאה? להתרחק מהם?? רק מציינת שהם חברות ממש קרובות אלי ואנחנו ביחד בקפסולה.. תודה לכם😍❤️
וואו הפרוייקט הזה כל כך מהותי ומחזק! תודה לכם על הזמן והמחשבה ♥️ אני מאוד רוצה בשנה הבאה לעשות שנת מדרשה לנפש שלי ,לתורה שבי אבל ההורים שלי לא ממש מבינים את החשיבות לכך , הם חוזרים בתשובה אז זה לגמרי אחרת... אשמח אם תוכלי לעזור בשאלות הבאות: - ההורים שלי לא מבינים למה לשלם 12,000 לשנה שבה אני לומדת אבל לא לתואר, מה אני יכולה להגיד להם זה באמת המון כסף? - איך אני יכולה להסביר להם שהשנה הזאת היא משהו שאני צריכה כל כך עכשיו? תודה לך!
הייי אשריכם על הפרוייקט המדהים הזה אז השאלה שלי היא כזאת: יש לי חברה שאני חברה שלה הרבה זמן, אבל זה מרגיש לי בזמן האחרון שכאילו שכשאני רוצה שהיא תעזור לי במשהו היא מדברת רק על עצמה. אני אומרת לה מה אני עושה ב-א ואז היא גם אומרת על עצמה אויי מה אני עושה ב-א וכזה וזה ממש מבאס...
יש מישהי שממש חושבת שאני חברה טובה שלה וזה יוצר מצבים לא ככ נעימים.. היא באמת אחלה ואני באמת סבבה איתה אבל לא מחפשת שנהיה חברות יותר טובות.. אני יודעת שזה לא יהיה כיף ואני לא אהנה בחברות כזו ואני באמת בטוב עם מה שעכשיו פשוט ממש לא נעים לי ממנה שהיא בטוחה שאני ככ חברה שלה.. מה אפשר לעשות? בסוף אכפת לי ממנה ואני לא רוצה שהיא תיפגע חס ושלום תודה!!
אני רוצה חדר לבד. כרגע אחותי איתי בחדר ואני לא סובלת אתזה זה מעצבן וכל הזמן ויכוחים על דברים והתעצבניות. יש לנו עוד חדרים רקים שיכולים לשמש, אבל ההורים לא מרשים מה לעשות?
היי ❤️ אוקיי אז השאלה שלי היא ככה... השנה אני התחלתי כיתה ט באולפנה עם פנימייה, אני באתי מאיפה שאני גרה עם עוד בערך 15 בנות ואני רק עם עוד ילדה אחת איתי בכיתה... ויש בכל שכבה 4 כיתות. ישר על תחילת השנה ממש לא הסדרתי עם הכיתה שלי זאת אומרת שלא מצאתי את המקום שלי לא היה לי כלכך דיבור עם בנות וגם במקביל חברה שלי מהכיתה שהגיעה איתי מהיישוב התרחקה ממני.. אני לא יודעת כלכך למה... לעומת זאת שתי החברות הכי טובות שלי ביחד בכיתה אחרת ופשוט באופן אוטומטי יותר באתי אליהם והייתי עם הכיתה שלהם ובאמת שהיה לי שם ממש כיף וטוב והחברתי שם לעוד הרבה בנות לא דווקא מהמקום שבאתי ממנו.. ואז ביקשתי לעבור כיתה כי אמרתי לעצמי תכלס פה כאילו לא טוב לי ופה טוב לי, אני רוצה שיהיה לי טוב. נתנו לי כזה שבוע לראות ולהחליט מה שאני רוצה... אחרי השבוע הזה עדייו רתיתי לעבור אבל ההנהלה של האולפנה אמרה לי שהם החליטו שזה לא נראלהם מתאים ושיהיה לי הכי טוב בכיתה ששיבצו או בהתחלה.. הייתי ממש מבואסת מיזה וקשה לי מאד להשלים עם זה. כל זה קרה בסביבות חנוכה ומאז עוד לא חזרנו לאולפנה... ועכשיו כנראה אנחנו בקרוב חוזרות וכל החברות שלי נורא מתרגשתת ובא להם לחזור וזה ורק אני ממש לא רוצה לחזור כי תכלס אני לא באמת קשורה לכיתה וסתם אני מפחדת שלא יהיה לי טוב.. אני רוצה לציין שבכללי אני ילדה מאד חברותית ואני מסתדרת בקלות בכל מקום מבחינה חברתית ובכלל לא חשבתי לפניי האולפנה שיהיו לי בעיות כאלו ולכן זה גם נורא הפריע לי... וגם כאילו רציתי לשאול איך אני יכולנ תכלס לנסות להשקיע ולהתמקד בקשרים בכיתה למרות שלא כלכך טוב לי שם כי תכלס בסוף הקשרים של הכיתה זה מה שנשאר ... אה וגם אני רוצה להוסיפ שכל העניין עם הקורונה היה ממש מבאז כי לא עשו לנו שום פעילות עם כל השכבה או עם שכבות אחרות אז זה נורא הגביל לכיתות. וואי זה יצא ממש ממש אורך🙈 סורי
היי, קודם כל אין כמוכם ופשוט תודה ענקיתת!😘 אז ככה, הרבה פעמים אני כאילו מרגישה שאני ״צריכה אישור של החברה״ וזה נורא נורא נוראא מציק לי... כאילו אני שלמה עם זה, אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון ובכל זאת מאוד מטריד אותי מה שאחרים חושבים על זה ואיך שהם מתייחסים לזה.. אני אתן דוגמא ממש מעכשיו... לפני כמה ימים לא הרגשתי טוב בכלל... סוג של התעלפתי ואז חבר טוב שלי הרים אותי כזה וטיפל בי (אני שומרת נגיעה) אז כאילו גם עכשיו אני שלמה עם זה וגם באותו רגע אבל משהו בתוכי הציק לי שכאילו שאלתי אנשים שלא היו בסיטואציה וכאילו לא תמיד הם מסכימים עם המעשה או עם הדבר וזה כאילו ממש מציק לי מצד אחד ומצד שני אני זאתי שביקשתי מהם להביע דעה... כאילן זה מרגיש לי כמו סתירה פנימית כזאתת... אשמח לטיפים איך להיות באמת שלמה עם הדברים שאני עןשה ושלא אצטרך ״אישור״ של החברה👌🏻
אני פשוט לא סובלת את אחותי! זה כאילו המילים היחידות שהיא יודעת להגיד הם "לא" "די" "לכי" ו"נווו" אני פשוט לא סובלת אותה! היא אחותי היחידה, אחותי הגדולה, היא בן אדם טוב, אבל אני והיא פשוט לא מסתדרות! חוץ מזה, האומנם יש לי חברות, אבל.... אין לי חברה בלב ובנפש, שאני נפגשת איתה לעיתים קרובות, ולה, יש, אני לא מקנאה, אבל זה גורם לה להתיחס אליי עוד יותר רע, בעיקר שהיא פה, וגם היא, חברה שלה, כמוה. אחותי מנסה, גם אני, אבל גם ההורים שלי לא בבית, הם בעבודה, ולא שאני מתלוננת, אבל זה לא עוזר, אין אף אחד שמבין אותי, כולם אומרים שהיא צודקת, ונמאס! אני חייבת עזרה, ממש במהירות, תודה
טוב השאלה שלי קצת מוזרה זה קשור לאבא שלי, אבא שלי זה הדבר הכי מהמם שקיים על פני כדור הארץ הוא מבחינתי דמות להערכה אני אפילו מריצה שלו, אבל יש משהו אחד שקצת קשה לי איתו כשהוא מבקש ממנו לעשות דברים עכשיו זה בסדר לבקש ואפילו רצוי אני מכבדת אותו אז אני יעשה אתזה אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר ניצול, ואם אני יגיד לו שאני לא יכולה או לא רוצהאז זה יהיה לי מצפון ממש מה אפשר לעשות?
היי תודה על המקום לשאול😍 אז ככה בזמן האחרון אני נפגעת מחברות קרובות. דווקא המקום הבטוח שלי דווקא האנשים הכי קרובים אלי פוגעים בי. (יש לי כמה מעגלים של חברות, חברות מהבית והסניף, חברות מהאולפנה וכו) ועל כולם אני נשענת- כי תכלס בשביל זה יש חברות, כדי להישען ולהיעזר ולהתחזק וכמובן להינות ולבלות..ובזמן באחרון כל מעגל מחדש פוגע בי, מעליב אותי, לא מזמין אותי לדברים וכבר אין לי על מי להישען. זה פשוט מתסכל. אני ילדה מאוד חברותית וחושבת שכיף להיות איתי וכל החיים שלי כשהייתי מוזמנת לדברים שהם רק כמה בנות ופוגעות בבנות אחרות נלחמתי בזה. עשיתי את כל המאמצים כדי שכולם ירגישו חלק, כי מה התועלת בלעשות משהו כיף על חשבון הרגשות של מישהי אחרת?..זה נושא שממש חשוב לי, בתור אחת שיש לה חברות לנסות להיות כמה שיותר מקבלת ופתוחה כדי שכולן ירגישו טוב. כי יש לי כוח חברתי אז אני משתדלת להשפיע לטובה.. ואז זה כאילו תוקע לי סכין בגב. זה שאני אעמוד על העקרונות שלי ואגיד לבנות להזמין בנות אחרות לדברים הופך אותי להיות לא מוזמנת גם, כאילו מלכתחילה אומרים כשעושים משו שהם יודעות שזה לא הכי יפה אז בנוסף לבנות הרגילות שהן יעליבו ויוציאו מהחברה אז גם אני נוספתי. וכולם חושבים שאני בסדר עם זה ולא נעלבת כי אני זאת שרוצה שכולם יבואו. אבל ברור שזה לא בסדר, זה בדיוק מה שרציתי למנוע. עצוב לי שככה החברות שלי מתנהגות, שהן ינסו למצוא כל דרך ותירוץ להוציא בנות ולכייף בילעדיהם כי הרי זה לא מגניב לעשות משו כשכולן שם. ברור לי שיש משהו כיף בלהיות ביחד רק קבוצה מצומצמת של בנות וזה בסדר מידי פעם. אבל לא יותר חשוב לפעמים גם אכפתיות ורגישות? תחשבו שבשבת אתן נפגשות חבורה אבל כולן יודעות שיש מישהי עכשיו שיושבת לה לבד בבית.. אז יופי שכיף לכן אבל לא קצת צובט לכם בלב על הזאת שלבד? גם אם זה קצת גובה מהנוחות שלי לא עדיף שנעשה משו כולם? בקיצור יוצא שעכשיו סתם נדפקתי.. עכשיו אני זאת שלבד וזה בודד ועצוב. והכי קשה זה שהם באמת חושבות שאני בסדר או על בנות שאף פעם לא מוזמנות הם חושבות שהן רגילות לזה אז הן כאילו חסינות ולא נעלבות. לא באלי להיפגע, ואני גם רוצה את המקום הבטוח שלי חזרה. מה עושים? בת 16
קודם כל תודה עמקית על עבודת הקודש שלכם! אשריכםם!! טוב אז ככה אני מרגישה שמפריע לי שאחרים " לוקחים" לי דברין שלי, למשל אחותי הקטנה התחילה כל דבר לעשות כמוני, אני הולכת עם קוקס אז גם היא, אני מתחילה לאכול משו מסוים ואז גם היא, אני לובשת משו ואז גם היא, אני חשבתי על רעיון לתחפושת וגם היא אותו דבר רוצה.. זה נורמלי שזה מפריע לי? ודי מעצבן אותי?
איך מנהלים זוגיות בצורה בריאה וטובה? גם בלב החברות וגם וכנשואים?