אהלן. קודם כל תודה רבה! אני בת 18... ממש לא בכיוון של להתגאות חס וחלילה! יש משהו שהפריע לי... אני משתדלת לעשות טוב, להאיר פנים ולנסות להיות לבבית... אבל מה שקורה שפשוט אנשים מסתכלים עלי מוזר.. "מי זאת המוזרה שנחתה עלינו".. עכשיו לא תמיד אני רואה או שומעת את התגובות כך שלא באמת משנה לי מה היה, אבל יש כאלה שטורחים להגיד לי מה אותם אנשים חושבים עלי... וואלה, זה מבאס! מנסה לעשות טוב ואחר כך יורדים עלי... מה אפשר לעשות?
תודה על הפרוייקט המדהים הזה! כבר המון שנים שאני שומע את המשפט, "יש בך את הכוח-אתה רק צריך לרצות להוציא אותו לפועל" (המשפט משתנה העיקרון נשאר דומה) אבל אני מרגיש ממש שאין לי את הכוח. אין לי כוח להתחיל ללמוד נהיגה, אין לי כוח לשמור על המשקל, אין לי כוח להתמיד בלימודים בכלל ובלימוד תורה בפרט. אני פשוט מרגיש שמבפנים, שום דבר לא מניע כמו חוסר משמעות וכוח נפשי. איך מציתים את האש הזאת מחדש?
שלום ,קודם כל אחלה של מקום לשאול בו שאלות,ממש אשריכם! השאלה שלי היא כזאת: שמעתי לפני כמה זמן מדרש שהנשמה בוחרת את ההורים שמתאימים לה בדיוק. מאמינה שברוב המקרים זה נכון אבל מה עם הילדים שההורים שלהם מתעללים בהם/מרביצים להם/מזניחים אותם ועוד כל מיני דברים אכזריים שיכולים חס וחלילה לקרות לילדים. לא נשמע לי הגיוני שהנשמה בחרה הורים שיגרמו לה לסבל יש אפילו ילדים שמתאבדים בגלל הורים כאלה או אפילו נרצחים. למה שהנשמה תרצה להתאבד ? .הכי מציק לי הקטע של היתומים, איך זה הגיוני שהנשמה בחרה הורים שינטשו אותה??? יש כאלה שלא זכו להכיר את ההורים שלהם בכלל אז למה לנשמה לבחור ההורים שאין להם שום קשר ממשי עם החיים של הילד. תודה מראש! מקווה שהבנתם את השאלה😊(בת 14)
ש כשהייתי קטנה נחשפתי ממש בטעות לדברים לא טובים באינטרנט. לא ידעתי אפילו שזה פגום אך כשהבנתי, כבר קצת הייתי שקועה בתוך זה. אני עכשיו ב"ה אחרי תהליך ארוך עם עצמי בתהליך גמילה מכל התרבות הרעה הזאת. אבל אני לא יכולה להפסיק להיות עצובה על כל התמימות שנאבדה לי. אני יודעת על כל העולם הזה כל כך הרבה ואני כל כך מתביישת בזה, כי אני בתור בת של הקב"ה לא אמורה לדעת דברים כאלה! ומילא על חברות שלי אני עובדת אבל אני לא יכולה למחוק את זה לפני בורא עולם! אין לי דרך להחזיר אחורה את התמימות שלי, זה כבר אבוד. אבל איך אני אמורה לסלוח לעצמי? להתנצל בפני ריבונו של עולם? תודה לכם!
אני רואה כל מיני סדרות וסרטים. אני לא מרגישה שיש שם דברים שלא כל כך לא צנועים ואני מרגישה לא בנוח או שלא טוב לי לראות. אני באמת לא יודעת מה לא בסדר בלראות את זה ואני מנסה לחשוב עם עצמי למה לא ואני לא מצליחה להבין. אני נהנית מזה ולא מרגישה שזה מחדיר לי דברים שהם לא טובים בשבילי. ממש תודה.
שלום, תודה על הזכות לשאול. אתמול הכלב שלי מת, ואני לא מצליחה להתגבר על הקושי. אני יודעת שאולי אנשים ירימו גבה, תכלס זה רק כלב, אבל הוא היה ממש משמעותי בשבילי והיה לי כל-כך כיף להיות איתו ולשבת בשקט וללטף אותו. הוא בבית עוד מלפני שנולדתי. הוא תמיד היה שמח לראות אותי. ועכשיו הוא לא פה. אני מרגישה שאין לי יותר משמעות, גם ככה קשה לי לחפש משמעות עכשיו עם הקורונה, אני מתפללת ועושה מה שצריך ב״ה כדי להרגיש יותר טוב אבל יש לי מועקה גדולה ואני אל מפסיקה לבכות.... לא יודעת מה לעשות ......
אהלן, אשריכם על המענה! אשמח לעזרה. אז מחר אני בת 18. אמאל'ה. ואני ממש מפחדת. זה גיל כל כך מלחיץ. פתאום אני אחראית להכל תמיד. עזבו את זה שהשנה האחרונה שלי הייתה ניסיון אחד גדול מהקב"ה, אני מפחדת לחשוב מה הוא יביא עלי השנה. כמות האחראיות.. אני כבר לא ילדה כבר לא יכולה לעשות שטויות ולא בא לי להתבגר. אני כל כך אתגעגע לאולפנה, היום אני אומרת את זה.. כבר לא אהיה מוקפת חברות, כבר לא אהיה כל כך קטנה ויותר מזה- אני מתקרבת לחתונה יותר מתמיד. אמאלה! אשמח לעזרה במה שכתבתי למעלה וכן בכמה טיפים ורעיונות איך לחגוג את גיל 18 אישית ורוחנית ולא רק דרך המסיבה.. תודה❤️
הי(; השאלה שלי היא שכאילו אני למשל לומדת באולפנה והכל וכן ממש מאמינה ומתחברת, אבל לפעמים יש כזה כל מיני דברים שכאילו גורמים לי לכמה זמן לרצות דברים אחרים ושאני יודעת שאני לא באמת רוצה אבל כאילו סוג של מסיחים כאלה אם תוכלו לעזור ממש תודה(:
אני תיכוניסט (שביעיסט) שנחשב אדם איכותי, טוב, מדריך מוערך, יש לי מלא חברים ואני חכם, אידאליסט ומצליח בחיים. הבעיה שלי היא שאין לי את ה-חבר, ההוא שאני יכול לשפוך לו את הכלל, את הבעיות שלי וזה שאני מרגיש בודד כי יש לי הרבה חברים טובים אבל אין לי את ה-חבר.. זאת אחת הסיבות המרכזיות שאני רוצה חברה אבל אין לי מושג איך אני עומד למצוא אחת שאני אוהב.. אני רוצה מישהו שיהיה שם איתי ובשבילי. אשמח לעצות וטיפים להתמודדות..
אני חושבת שכבר שאלו שאלות בסגנון אבל לא נגעו בנקודה שחשובה לי.. אז בקצרה-משמעות החיים. מה המשמעות של החיים? מה התכלית שלהם? למה אני כאן..? מה השליחות שלי?
אהלן! יש לי בךעיה שמציקה לי כבר המון זמן, אני לא יודעת איך לבטא את עצמי ומה שאני מרגישה באמת, זה לא בצורה של אם אני שמחה או לא אלא בדברים משמעותיים יותר. אני רק יגיד שאני בן אדם מאוד חברותי ודברנית, אין לי בעיה לדבר או לבטא רגשות יומיומיות ההפך, אני טובה בזה. זה קורה בדברים שחשובים לי באמת, לדג' אני ב''ויכוח'' עם ההורים שלי ואני מתעצבנות עליהם שהם לא מבינים אותי אבל זה בעיקר מכיוון שאני לא יודעת איך להגיד להם את מה שאני רוצה להעביר להם בצורה טובה. או כשחברה פוגעת בי אני שומרת בלב ולא אומרת כלום. אני בעיקר מפחדת על העתיד של איך לבנות בית עם בעלי כאשר אני מתעצבנת שלא מבינים אותי או כי אני מסתירה את איך שאני מרגישה להרבה זמן או כי אני לא יודעת איך להעביר את מה שאני מרגישה. אני יודעת שזה קורה לי או כי אני באמת לא יודעת איך להגיד את מה שאני מרגישה, או שאני מפחדת לפגוע או כי אני פשוט מפחדת לשתף אנשים. מה אתם מיעצים לי לעשות? ואיך אפשר לשפר את זה? תודה רבה רבה!! ממש מעריכה!
היי תודה רבה על היוזמה הזאת!! אתם עושים כ"כ הרבה טוב בעולם! אני בת 16. יש לי 2 שאלות(לא קשורות אחת לשניה): 1- איך זה שכל פעם שהקב"ה כעס על בנ"י (או על חלקם) בתורה, ה' רוצה לכלות את כל העדה... ומשה מנסה 'להרגיע'? נשמע לי קצת מוזר.... לדוגמא בסיפור עם קורח ועדתו, ה' רצה לכלות את כל העם, ואיך זה שמשה בכלל צריך להגיד להקב"ה שלא כל העדה חטאה... כאילו שה' לא יודע!? 2- מה זה אומר חברה טובה? כמה אני/היא צריכה להיות בשביל החברה/בשבילי? ומה זה אומר להיות בשביל החברה? תודה!!!