שאלה שממש חשובה לי, אני בת 18, אני מרגישה בן אדם שב"ה הקב"ה חנן אותו בכל כך הרבה דברים שלא מובנים מאליהם ואני מרגישה את זה מאוד מהסביבה שלי, הכל מאת ה' יתברך.. אני מוגדרת כתלמידה הכי מצטיינת בבית ספר וזה בא לי את האמת בקלות, אני לא חושבת שזה נכון אבל אני גם כל הזמן מקבלת הערות שאני הבחורה הכי יפה בשכבה שלי אם לא בבית ספר, הרבה בנים רוצים בקרבתי והאנשים שקרובים אליי מחמיאים לי ורואים את הטוב שבי באופן מדהים, ואני תמיד מוצגת כאדם שיש לו עמוד שדרה חזק עם דעות מוצקות ש"תופסים ממנו" וכל היוצא בזה.. יש לי גם משפחה מדהימה ב"ה, המון דברים טובים "בהגזמה" שלא נגמרים... וככה זה היה כל הזמן.. ברור שיש צדדים שליליים של צרות עין מאנשים ודברים נוספים.. אבל מרוב הטוב הגדול אני לא רואה את זה. מרגיש לי שה' נתן לי כל כך הרבה טוב לא מוסבר ואני חוששת שהוא יילקח ממני באותה צורה ביום מן הימים כי לא ייתכן כל כך הרבה טוב לאדם אחד במשך כל כך הרבה זמן .. ברור שקרו לי כמה דברים רעים גדולים שהשפיעו עליי מאוד בדרך , אבל תמיד הייתי מוקפת בטוב האין סופי הזה.. זה לגיטימי להרגיש ככה?
איך לחוות את ההווה בצורה הטובה ביותר? אחרי דברים גדולים שציפיתי להם הרבה פעמים מרגיש לי פספוס גדול:( ואי אפשר לא לצפות לכלום.
שלום!😁 אני בת 16, ורציתי לשאול על היחס שלנו ושל התורה לצריכת תרבות חילונית ולועזית. הכוונה לספרים, סרטים, מוזיקה וכו' (לא כאלה שבבירור מזיקים). השגרה של הרבה מאיתנו סובבת סביב התרבות הזאת, בעיקר במגזר הדתי לאומי. אני אישית אוהבת מאוד לקרוא ולשמוע מוזיקה מכל הסוגים ורציתי לדעת אם יש בזה תועלת כלשהי, או להפך- השפעה לא נכונה על הנפש, או בזבוז זמן שאפשר להקדיש לתורה.. תודה רבה רבה!!!😃
אני בת 15.5 איך אפשר לנצל את "החופשה" שעכשיו לדברים טובים? ולא סתם להעביר את הזמן בעיסוקים סתמיים? תודה (:
בעז"ה הגעתי לגיל חתונה (בת 22) ואינני יודעת היכן עליי לחפש חתן ירא שמיים. ובמסגרת בה אפשר למצוא חתן מה כדאי לחפש בו? שיש לנו אותם מנהגים? שהוא למד בישיבות?
בזמן האחרון אני מרגישה לא אני. אני תקועה בבית, מבזבזת את הזמן על לישון ולראות סדרות. תבינו, בדרך כלל אני לא בן אדם כזה ואני ממש משתדלת לראות כמה שפחות ולנצל את הזמן, באמת באמת. פעם הייתי קצת כזאת אבל אני עבדתי על זה והשהייה בבית כל כך הרבה זמן הרסה לי את כל מה שהשתדלתי עבורו. אבל הבעיה העיקרית היא שטוב לי לראות ואני באמת נהנת... מה לעשות? יש לכם עצות?
איך לתת עצות יעילות? ב"ה הקב"ה נתן לי כוח לגרום לאנשים לדבר איתי ולפתוח בפני דברים שקשה להם רוצים שאעזור או אקשיב.. אני אוהבת את הזכות הזו אבל הבעיה היא שאין לי עצות , לא יעילות. אדם שפתח בפניי את ליבו, שפך הכל ופשוט אין לי שום עצה לתת לו חוץ מאמונה ותפילה.. זאת תשובה יפה ועצה נכונה אך כמה עוד אפשר בלי עצות מעשיות לחיים? או לאנשים חילוניים שמעוניינים בעצה "עצתית"? אני לא רוצה למנוע מהם לפנות אלי אבל אני לא יודעת מה לעשות. איך להחכים בעיניין? איך לתת עצות נכונות?
כיתה י, בתקופה האחרונה אני ממש מעדיפה להיות לבד, רוב היום אני בחדר , המשפחה תמיד אצלנו ואף פעם לא דחוף לי לצאת להיות איתם וכו. אני לא עצובה או מתבודדת וכל היום מדברת עם חברות וכו פשוט נוח לי יותר להיות בחדר ולא מפריע גם כל היום להיות בחדר. אני כן יודעת שזה לא אמור להיות ככה , יש לי משפחה ואני אמורה להיות גם איתם ולא כל היום בחדר. פשוט לא יודעת נוח לי מצד אחד ומצד שני אני יודעת שזה לא אמור להיות ככה.
אהלן! אני בשביעית, יצא לי בזמן האחרון להיות בתקופה קצת מוזרה מבחינה אישית. התנהגתי בדרך כלשהי, שקצת חששתי אם זאת הדרך שאני צריכה לנהוג בה, אחרכך הייתי שלמה עם עצמי בדרך שנהגתי, אחרכך הדחקתי את מה שעשיתי ועכשיו אני קצת כועסת על עצמי.. וכל זה בזמן קצר יחסית. למרות שלכאורה לא עשיתי שום דבר רע ולא חטאתי חו"ח. כשאני מסתכלת על זה במבט לאחור אז ברור שיש דברים שהייתי משנה, אבל בסוף ההתנהגות שלי הייתה נורמאלית וגם דיי סבבה. אני מנסה להתנתק מהכעס על עצמי ולא כל כך מצליחה ואני לא מבינה למה:( אשמח אם תפתחו לי כיוון למחשבה. תודה רבה!
איך לאהוב את עצמי? להעריך את הגוף שהקב"ה נתן לי ולמצוא את האור שבו. איך מוצאים את האור?
אני עוברת דיכאון, וזה הדיכאון הראשון שלי בחיים. המציאות החדשה עושה לי יותר מידי רע. אני בנאדם שמח ברמות. בוכה רק במקרים קיצוניים והכרחיים. ואני לא מפסיקה לבכות. לפחות פעם ביום. המצב הזה נוראי בשבילי. המצב בבית לא עוזר, אני בכורה וכל היום צועקים עליי. ולא צועקים בצורה של פשוט הרמת קול. יש טון של שנאה בקול שלהם. אני יודעת שזה לא נכון, אבל הם רק צועקים עליי כל הזמן ורק מקטינים אותי. אני לא יודעת מה לעשות. וממש קשה לי לעשות כיבוד הורים ככה. השאלה שלי האם זה בעצם הגיוני שיהיה לי קשה נורא לכבד אותם ומה אפשר לעשות ועוד שאלה, זה איך אפשר לצאת מהדיכאון הזה. אני לא יכולה לראות את חברות שלי, זום עושה לי יותר רע כי זה מרגיש שכולם בכלא ואני גם לא כל היום בפלאפון, אני נכנסת לשיעורים של מדרשות וישיבות, אבל זה לא עושה הבדל.... אני חייבת עזרהה מהררר😓💗
*שאלה:* מרגישה שהתרחקתי מעצמי בטירוף! עד לפני כמה זמן הרגשתי שאני ממש מכירה את עצמי. יודעת מה נקודות החוזק שלי, מה נקודות החולשה, מה אני אוהבת, מה הערכים והעקרונות שלי, במה אני מאמינה... בזמן האחרון פתאום אני מוצאת את עצמי יותר ויותר בפלאפון, פחות ופחות רוצה לעשות את הדברים שאני אוהבת, כבר לא חייה את מה שאני מאמינה בו, כבר לא מכירה את עצמי. וזה לא ממקום של בירור או חוסר אמונה, זה ממקום של בלבול שדברים חיצוניים גורמים לי (נגיד משפחה, חברים)... מרגישה שנכנסתי ללופ נוראי ואני פשוט לא יודעת איך לצאת ממנו...