אהלן! אשריכם על הפרוייקט המדהים הזה! אני מדריך כיתה ז וקבוצה יחסית גדולה. בעניין הפעולות, אני מרגיש שהפעולות שלי לא ברמה מספיק גבוהה כאילו אני רואה את מי שהדריך את אותו גיל שנה לפני והפעולות שלו מדהימות! מרגיש גם שלא תמיד מעניין אותם. מערכים, אין לי שום מושג איזה מערכים כדאי לעשות בגיל הזה שגם יעניין אותם וגם זה נושא שאפשר לדבר עליו מספיק בשביל מערך. נק' אחרונה, פעולות אמצ"ש אני מרגיש שאני מאבד אז זה ולא מעניין את החניכים ככ.
קשה לי! ממש!!!!! אני בן אדם קנאי וזה ממש משפיע לי על החברות. אף אחת מהחברות שלי לא יודעת את זה וגם אני לא רוצה שידעו אבל זה משפיע לי מאוד על החיים ומכניס אותי לפעמים לעצבות בלתי מוסברת... למשל קשה לי לראות את חברות שלי ביחד ושהן לא קראו לי למרות שאני יודעת שאין להן כוונה רעה ושאם אני רוצה אני תמיד יכולה להצטרף... זה מכניס אותי למחשבות רעות עליהן וממש ממש קשה לי ,אני הכי אמורה לפרגן בעולם כמו שהייתי רוצה שיפרגנו לי ולא יקנאו... אני רוצה שזה יעבור ממני, לא רוצה לקנא- רוצה הכי לפרגן להן ולא מצליחה.. אשמח לעזרה כי אני כבר נואשת ומתוסכלת תודה!
קשה לי ממש לזרום. אני כל הזמן חושבת וחושבת ,כבר מעייף אותי המחשבות כל היום. אני מרגישה שאני לא ממצה את היום וביציאה עם חברות, אני לא נהנית כי אני חושבת 'ואם תעבור פה ...' ו'אם עכשיו זה יקרה' אני לא מצליחה לשחרר ולהבין שהכל בסדר. יש אולי משהו לעשות בנושא? תודה לכם
אני מרגישה לפעמים שאני לא באמת שולטת במה שאני עושה לדוגמא, דחייה של מטלות או קימה בבוקר, זה גורם לי להרבה תסכול והרגשה של בזבוז וחוסר אונים.
קשה לי לחזור לשגרה. לא יצאתי מהבית כמעט חודשיים, ואני מרגיש שבזמן הבידוד הזה התפתחתי מאוד מבחינה רוחנית תורנית ואישית וכשאני צריך לחזור עכשיו לשגרה-אני מרגיש שהיא לא מתאימה לאדם החדש שנהייתי. וגרוע מזה, אני מרגיש שהיא רק מקלקלת לי את מה שבניתי. כאילו עד עכשיו צללתי והחזקתי את האוויר, והייתה לי הזדמנות לצאת ולנשום אוויר ועכשיו אני צריך לחזור ולצלול חזרה. איך אפשר לשמור על עצמי ועל האישיות הרוחנית שלי חזקה?
שלום:) ב"ה חברה שלי התארסה(היא בת 18) וממש קשה לי לשמוח בשבילה..אני כן שמחה- אבל גם ברגע ששמעתי נהייתי עצובה מאוד, סתם, בלי סיבה..פשוט התחשק לי לבכות.. איך להצליח לשמוח בשבילה? במיוחד כשאני לא יודעת את הסיבה לעצב? אני בת 17
לפעמים אני מרגישה שדוחפים לי תשובות שטחיות מידי לשאלות עמוקות בצורה שחוסמת את האפשרות לשאול עוד, זה גורם לי לא כל כך לשאול שאלות. איך אפשר לפתח את היכולת לשאול שאלות בצורה שתעזור לי להעמיק יותר? (שאלות בהרבה נושאים, לא משהו ספציפי).
השאלה שלי היא כזאת, קורה לי הרבה פעמים שאני לא מרגישה משמעותית בעולם, אני מרגישה שאני חלק לא הכרחי ממנו... אני יודעת שלכל אדם יש תפקיד ייחודי רק לו וכל אדם מגיע לעולם לזמן ומקום מדויק- אבל עדיין קשה לי להרגיש את זה, איך אפשר לחזק את תחושת השייכות והשליחות שלי בעולם?
תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! אני שמינסטית ואני פחות טובה בלנצל את הזמן שלי נכון, ואני נוטה למרוח תזמן על שטויות ולא על דברים מועילים.. כמה דוג להרחבה:) אני יכולה למשל להזכר יום לפני בגרות שוואלה לא למדתי אליה, מצד שני להתחיל עבודה ולהשקיע בה את החיים כמה ימים (במקום להשקיע גם בעוד דברים חשובים אחרים) . ולא רק בצד הלימודי גם נגיד בערב שאנחנו קובעות החברות אז אני מהאלו שמאחרות וכן גם שירות עדיין לא סגרתי.. קצת מייאש אותי כל פעם מחדש שאני לא מצליחה לחלק את הזמן שלי נכון ומרגישה פספוס על הזמן היקר שהקב"ה נותן לי ,אם יש לכם עצות לשיפור המצב אשמח ממש=)
שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.
היי, תודה ממש על מה שאתם עושים!! הרמב"ם מדבר על כך שאדם חכם הוא אדם שהולך בכל מידה באמצע ולא בקיצוניות. השאלה שלי איך יודעים למצוא את האמצע המדויק הזה? מפני שלכל בן אדם יש נטיות או העדפה (גם בלתי מודעת) למידות מסוימות שאליהן הוא יקפיד יותר. בנוסף כל אדם מושפע מהבית והסביבה שבה הוא גדל. יש בתים שמקפידים על מידות מסויימות יותר ומידות מסויימות פחות (לא בכוונה אלא ככה האדם) עכשיו אני רוצה באמת לכוונן ולדייק אותי לאמצע אבל אם גדלתי בסביבה מסוימת בה יותר נדיבים אבל גם יותר כועסים. כך אוטומטית הספקטרום שלי נגיד של מידת הכעס יצטמצם וכך גבול האמצע שלי לא באמת יהיה מדויק. אשמח שתעזרו לי לדעת למה אני צריכה לשאוף, לאיזה "אמצע" מדויק. תודה רבה רבה :)
ש. קשה לי לחזור לשגרה. לא יצאתי מהבית כמעט חודשיים, ואני מרגיש שבזמן הבידוד הזה התפתחתי מאוד מבחינה רוחנית תורנית ואישית וכשאני צריך לחזור עכשיו לשגרה-אני מרגיש שהיא לא מתאימה לאדם החדש שנהייתי. וגרוע מזה, אני מרגיש שהיא רק מקלקלת לי את מה שבניתי. כאילו עד עכשיו צללתי והחזקתי את האוויר, והייתה לי הזדמנות לצאת ולנשום אוויר ועכשיו אני צריך לחזור ולצלול חזרה. איך אפשר לשמור על עצמי ועל האישיות הרוחנית שלי חזקה?