ש. שלום, השאלה שלי היא כזאת, קורה לי הרבה פעמים שאני לא מרגישה משמעותית בעולם, אני מרגישה שאני חלק לא הכרחי ממנו... אני יודעת שלכל אדם יש תפקיד ייחודי רק לו וכל אדם מגיע לעולם לזמן ומקום מדויק- אבל עדיין קשה לי להרגיש את זה, איך אפשר לחזק את תחושת השייכות והשליחות שלי בעולם?
ש. תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! אני שמינסטית ואני פחות טובה בלנצל את הזמן שלי נכון, ואני נוטה למרוח תזמן על שטויות ולא על דברים מועילים.. כמה דוג להרחבה:) אני יכולה למשל להזכר יום לפני בגרות שוואלה לא למדתי אליה, מצד שני להתחיל עבודה ולהשקיע בה את החיים כמה ימים (במקום להשקיע גם בעוד דברים חשובים אחרים) . ולא רק בצד הלימודי גם נגיד בערב שאנחנו קובעות החברות אז אני מהאלו שמאחרות וכן גם שירות עדיין לא סגרתי.. קצת מייאש אותי כל פעם מחדש שאני לא מצליחה לחלק את הזמן שלי נכון ומרגישה פספוס על הזמן היקר שהקב"ה נותן לי ,אם יש לכם עצות לשיפור המצב אשמח ממש=)
ש. שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.
ש . היי, תודה ממש על מה שאתם עושים!! הרמב"ם מדבר על כך שאדם חכם הוא אדם שהולך בכל מידה באמצע ולא בקיצוניות. השאלה שלי איך יודעים למצוא את האמצע המדויק הזה? מפני שלכל בן אדם יש נטיות או העדפה (גם בלתי מודעת) למידות מסוימות שאליהן הוא יקפיד יותר. בנוסף כל אדם מושפע מהבית והסביבה שבה הוא גדל. יש בתים שמקפידים על מידות מסויימות יותר ומידות מסויימות פחות (לא בכוונה אלא ככה האדם) עכשיו אני רוצה באמת לכוונן ולדייק אותי לאמצע אבל אם גדלתי בסביבה מסוימת בה יותר נדיבים אבל גם יותר כועסים. כך אוטומטית הספקטרום שלי נגיד של מידת הכעס יצטמצם וכך גבול האמצע שלי לא באמת יהיה מדויק. אשמח שתעזרו לי לדעת למה אני צריכה לשאוף, לאיזה "אמצע" מדויק. תודה רבה רבה :)
היי,אני יודעת שהשאלה הזאת נשלחה כבר בצורה אחרת, אבל בכל זאת אני ממש מבקשת שתענו לי,כי כאן זה המקום היחיד בו אוכל לקבל תשובה. אני כל הזמן חוזרת ושבה לעשות את אותה עבירה,ממש קשה לי לעמוד בפני היצר. עשיתי את אותה עבירה לאחרונה כמה וכמה פעמים ומפאת המצב וההסתגרות בבית,אני כל כך חוששת מהאפשרות שלא אוכל לעצור את עצמי בפעם הבאה. אני מרגישה שנאה עצמית ולא מבינה למה דווקא זה קורה לי.?? למה ה' בחר בי לניסיון הזה??כל כך נמאס לי.. קראתי את התשובות לשאלות דומות כאלה,אך אין משהו שסיפק אותי. אני אשמח כל כך שתענו לי.
אומרים שכל בעיה שלנו או קושי הוא מדרגה עבורנו או ניסיון, נכון? אני לא יכולה לומר שכל חיי היו קושי אך גיל ההתבגרות היה.. מיוחד. שונה. לא קל. עברתי הרבה ועל הרבה אני כבר לא שואלת שאלות. כי אין טעם, אלו החיים שלי וזה המטען שלי. אבל לאחרונה זה מוגזם. השנה האחרונה שלי הייתה כל כך קשה, מלאה בבכי, בכאב. ואני שואלת את עצמי "למה?!?" לא צמחתי מזה, לטובה לפחות. נוסף לי עוד נדבך כאב. למה לפעמים מרגיש שאנחנו מקבלים עונש משמים? למה אנחנו לא יכולים לחוות את הדברים הללו כדברים טובים בחיים? למה הכל זה שריטות? וגם אם חשבתי שמשהו בה ה כנשיקה זה רק פותח עוד צלקת. מה עושים?
אני שמיניסטית. קראתי את הספר "בלבב פנימה" של הרב זאב קרוב, וראיתי בספר סיפור מדהים ואמונה מטורפת. אחרי כמה חודשים שמעתי שהרב זאב קרוב נפטר, ואז אחרי כמה חודשים שצביה ואהרון נאלצו להתגרש מסיבות כאלה או אחרות. אבל בספר יש כ"כ הרבה ניסים ואמונה שהכל יחזור והכל יהיה רגיל, מה אני אמורה לחשוב עכשיו? איך יכול להיות שכל מה שנבנה מחדש במהלך החיים שאני קראתי עליהם בספר התפרק ככה מחדש? זה יכול לקרות גם לי, גם אחרי שאני קמה מהמשבר ליפול לתוכו שוב?
היי. האהבה בין בני זוג היא כל כך חשובה, טהורה וטובה לדעתי. ותמיד מתארים את האהבה כאילו אתה לא יכול להתקיים ללא בן זוגך. כאילו הוא ממש חצי ממך. זה נפלא לשמוע את זה, כמובן.😄 אבל.. אם חלילה הבן זוג נפטר.. איך מצפים מאיתנו שנמשיך לחיות בלעדיו? הרי אסור לנו "להצטרף" אליו.. הוא חצי מאיתנו, המישהו שאי אפשר לחיות בלעדיו.. איך אפשר פשוט להמשיך בלעדיו? זה כאילו אתה עכשיו רק ... חצי. מקווה שתבינו למה התכוונתי.. בת 13 וחצי אך מקווה שתענו לי בצורה בוגרת😃.
היי. שמתי לב שאני ממש בל"חית (בחורה לחוצת חתונה). אני באמת לא יודעת למה. אני כל הזמן חושבת ומתעסקת באהבה, שומעת רבנים מדברים על זה, שומעת שירי חתונות ובוכה, לא יודעת מה עובר עליי. אני כל הזמן מפחדת להחמיץ את הרגע, כלומר, אני כל הזמן רוצה לחיות את זה שאני בת 15 אבל אני רק עסוקה בחישוב על העתיד, חתונה, בית וילדים. המחשבות האלו רעות? הן הופכות אותי לאדם שטחי? איך אני לא אבזבז את ההווה שלי בדאגה לעתיד שלי? תודה רבה על המיזם המדהים הזה 🙏🏼
שלום לכם! ראשית-תודה לכם על היוזמה. לאחרונה אני מרגישה ריקנות.. ריקנות לא מוסברת. הרגשה שאני מיותרת בעולם.. הקורונה הגיעה ורק הדגישה את ההרגשה הזו. אשמח לעצות מה אפשר לעשות.
היי, אני ברוח הזמן העגום של השואה, רוצה לשאול שאלה שחשבתי עליה, אני מתמודדת עם קשיים ודברים שאנשים אחרים בהחלט לא מתמודדים איתה, אני מרגישה שנמאס לי כבר. אני כל הזמן סובלת בשקט, אבל מצד שני יש צד אחר שבי שאומר,-אז מה??היו ויש אנשים שסובלים יותר ממך, גם בשואה וגם בכלל. הצד הזה אומר לי שאני צריכה לשתוק להתמודד, אבל נמאס לי כל כך. האם זהו היצר הרע או ההיגיון שבי-מציאותיות.?? ובנוסף , אני לא מבינה למה הקב"ה נותן לי להתמודד עם כאלה קשיים, אני מקווה שבסוף כל זה יהיה רק טוב, אבל כל כך קשה להסתכל קדימה שאני במצב כזה, והאמת תחושות אלה גורמות לי לטינה לאנשים שמצליחים סביבי, אני מרגישה שאין להם זכות להתלונן כשאני במצב כזה, ושהם לא מבינים אותי. אני יודעת שלכל אדם יש את הצרות שלו, אבל לרובם יש אדם שיתמוך, לי אין, כי אני נאטמת בפני אחרים ומאוד מתונה, סומכת רק עצמי. וכבר ממש קשה לי עם זה. סליחה על שהעמסתי ככה ,אבל אני מרגישה חוסר איזון. מקווה ממש לתשובה (:
שלום,ראיתי את השאלה על הצניעות לבנות ומיד שאלתי את עצמי עם מה שרשום זה בגלל שלא רוצים להסתכל על החיצוניות אז למה לבנים אין צניעות למה דווקא הבנות צריכות לשמור על צניעות?