אני כועסת. כל כך כועסת. אמרו לי לראות את הטוב בקורונה ,כל כך ניסיתי. רק הרס וכאב הביאה! וממש בא לי להיות אגואיסטית עכשיו, כי לא אכפת מה נלקח מאחרים, כי כל כך הרבה דברים טובים היו אמורים לקרות לי השנה וכלום!! על החלומות שלי בכל לפח. כך העבודה הקשה, כל הפרוייקטים, ההכתרה, הפרוייקט גמר שלי שעבדתי עליו חצי שנה (!!) התבטל! הכל לטמיון!!! אני כועסת על עצמי על הקב"ה שנתן לזה לקרות. הוא יודע כמה זה חשוב לי, הוא יודע כמה כל הדברים הללו מעצימים לי הנפש ונותנים לי סיבה לחיות, משמעות והכל נלקח לי. אני פשוט בבית כל היום כי אבא שלי מאד מפחד שאדבק ואני כלואה. מסיבת סיום של יב, שזה נשמע כל כך סתם, אבל כל כך גדול!!! לכל המשיבים אני בטוחה הייתה מסיבה או משו לפחות סימלי שמתאר סיום 12 שנות לימוד. לי? זום סיכום!! לא רוצה לא רוצה לא רוצה אני כועסת ופגועה ולא בא לי להתחיל את השנת שירות שלי אפילו ככה כי בקושי מצאתי משהו שאהבתי עם כל הקטע הזה. הצילו?
היי אני בת (-) וסיימנו את תהליך השיבוצים. ברוך ה' באמת ברוך ה' אני במקום שרציתי ואין מאושרת ממני אבל יש לי חברה מהממתתתת לא מהסניף שלי שלא נכנסה... ואני באמת לא יודעת איך "לנחם" כי אני לא במקום שלה אם אני אגיד שאני יודעת ומבינה וזה זה לא אמין כי אני לא במקום שלה! אבל באמת אני רוצה שתתעודד ולמצוא את המילים הנכונות. אשמח שתעזרו לי
אז ככה, נניח יש לי בעיה. כשיש לי אותה יש לי שתי אפשרויות: או לשתף עם אדם קרוב, או לחכות שהבעיה תעבור (ברור שבמקרים מסוימים בעיות לא נעלמות אבל לפעמים כן). אז ברגע שאני משתפת עם מישהו את הבעיה היא הופכת לממשית וגדולה יותר. הרבה פעמים יוצא לי לא לשתף במשהו שמפריע לי כמה זמן כי אני מפחדת שזה יהפוך אותו לגדול יותר ממה שהוא, וגם להפך- יוצא לי לשתף ואז להתבאס ולהבין אחר כך שזה סתם היה שהגדלתי את המקרה או הפכתי אותו לדרמטי יותר. לא בגלל שסיפרתי את הסיפור לא כמו שהוא אלא כי אוטומטית זה קורה מעצם הסיבה שבחרתי לשתף. איך אני יכולה להפריד מתי זה מקרה שחשוב לשתף כי אלו מחשבות שלא אמורות להיות לי לדוגמא, ומתי אני יכולה להגיד אוקיי, התקופה הזאת שחשבתי מחשבות לא טובות עברה אז זה נגמר, אז לא כדאי לשתף כי זה להפוך זבוב לפיל? מקווה ממש שאני מובנת, תודה רבה:)
היי, תודה לכם! עניתם לי על הרבה שאלות ! אני בכיתה ט' .. קשה לי ככ אני מרגישה שאנשים נגדי אני לבד.. בנאדם אחד אוהב אותי ותומך בי המון, אני סוחבת עליי ככ הרבה דברים שקורים לי אני מאוד מפחדת לדבר עליהם, אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת, זה גדול עליי מידי.. ואני לא יודעת מה לעשות כדי להתקדם.. יש לכם רעיון בשבילי? תודה ..
אני חושבת שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי. לא כי אני חולה או משהו אלא בגלל שאני מרגישה שאני לא יכולה לעמוד בעומס ובקצב של המחשבות שלי. (ניסיתי לדבר עם חברות שלי על זה והן לא מבינות). הבעיה היא שאני נבוכה לבקש מההורים שלי וגם לא בטוחה שיש לנו את האפשרות הכלכלית לטיפולים שכאלה. יש לכם רעיונות אולי?
אהלן :) קודם כל - תודה רבה לכם! כבר הרבה זמן אני מנסה כמה שיותר להתחמק מהתלבטויות, השנה זה בלט לי במיוחד. הייתי צריכה להחליט כמה החלטות די חשובות וזה ממש היה לי קשה. מעבר לשאלה איך מחליטים, קשה לי לקבל החלטה כי אני יודעת שהמניע שלי זה לעשות את רצון ה', אבל לפעמים אין לי שום כיוון, אני לא יודעת מאיפה להתחיל לחשוב, כי יש המון מצבים ששני הצדדים נראים לי טובים ולפי רצון ה', וגם ההפך, ששני המקרים לא כ"כ "ראויים".
הבנתי שאני רוצה למצוא אהבה חדשה. להתחיל לחפש את עצמי בתור בת זוג. רעייה. יש כמה בעיות.. בוא נתחיל מזה שאין לי איפה. רוב הסביבה שלי שבגיל שלי היא חילונית או מסורתית. אנשים מקסימים! אבל לא כאלו שהייתי רוצה לבנות איתם בית יהודי כשר. דבר שני, אני מפחדת. לפני שנה וקצת הייתי בקשר עם בחור שהייתי בטוחה שנישאר ביחד.. הראשון שבאמת הרגשנו קשר נכון וטוב! היינו יחד כמעט שנה.. אבל כנראה שהוא לא היה האחד באותו זמן. הבעיה היא שלקח לי שנה שלמה להשלים ולעבור הלאה לגמרי. עד היום יש לי צלקות כואבות מהקשר. אני מפחדת שאפגוש בחור נוסף שארגיש ככה ופשוט "פוף!" אתחיל להרגיש שזה לא נכון אחרי שהתחברנו. לא רוצה עוד פעם לעבור קושי על כך גדול של פרידה, מפחדת בכלל לחשוב על כך שאשב בדייט ולגלות את עצמי מחדש לאדם אחר מאשר אותו או כל אחד אחר. כמובן שגם הבחור שיגיע הסיפור אבל זה פשוט מרגיש לי משימה מורכבת. מורכבת. מידי. אשמח לעזרה! תודה!
דחוף מאוד! היי, אשמח שתפנו אותי לאיש/אשת מקצוע. אני בת 17, עברו עליי הרבה דברים לאחרונה ובינהם פרידה קשה.. אני רוצה לתפוס את עצמי בידיים ולהבנות מזה. הייתי על סף שבר ודיכאון וב"ה אני בתהליך טוב וחיובי. אשמח שתכוונו אותי לאיש/אשת מקצוע שניתן לדבר איתו פעם-פעמיים ויחד לחשוב איך הכי נכון להתקדם מכאן ולצמוח. תודה לכם!!! כמובן אדם שמבין בנפש האדם.. זה בנוי מכמה רבדים ולכן אשמח לאנשים שבאמת יוכלו לעזור. (שינוי חשיבה בהקשר לזה, שינוי התנהגות/יחס כלפי זה והתקדמות הלאה) תודה!!!! ת
היי... (בת 17 וחצי) חבר שלי נמצא בצבא רוב הזמן ואני מתגעגעת אליו. בגלל הקורונה זה לפעמים מגיע למצב שהוא סוגר 20 יום ו-40 יום בבסיס... נוסף על כך כשהוא נמצא בבסיס הוא גמור מעייפות ואין לו הרבה זמן פנוי. הגעגוע מפריע לי בחיי היום יום ברמה שקשה לי ללמוד לבגרויות. חברה יעצה לי לחכות לשחרור שלו אבל זה רק בעוד שנה ואני אשתגע עד אז ... חברה אחרת יעצה לי להיפרד ממנו אבל גם זה לא בא בחשבון כי יש לנו קשר עמוק וזה ישבור אותי עוד יותר (וגם כי אין סיבה שאפרד ממנו). תודה רבה שאתם משקיעים מחשבה בשביל לעזור לי❤️
היי, יש לי חלום שהייתי רוצה להגשים בעתיד- להיות זמרת ושחקנית ורקדנית בדיסני(כוכבת דיסני). אבל.. אני דתייה. אני שלמה עם הרצון שלי ולפי דעתי אני מסוגלת להגשים אותו. וחשוב לי להישאר דתייה גם בעתיד. אז בקיצור אני רוצה להיות כוכבת דיסני דתייה. אני יודעת שאולי זה נשמע לא הגיוני כי יש שם בגדים לא צנועים וריקודים ושירים והרי יש את שירת נשים אז איך אני אשיר שם? אבל אני מתכוונת ללבוש בגדים צנועים ולעשות לפי הדת ולהמשיך להאמין בה'. הבעיה היא שאני יודעת שאם אעשה את זה המון אנשים יחשבו עליי שאני לא דתייה ולא יבינו את התשוקה שלי והרצון שבוער בי לעשות זאת. כי אני עושה את זה לא סתם, אלא מפני שאני באמת אוהבת את זה! לא הייתי רוצה שאנשים יחשבו עלי דברים רעים ויקבלו עליי רושם מוטעה.... עצות?
שלום לכם, מאוד מעריכה את מה שאתם עושים! אני עכשיו נמצאת במעבר בין בתי ספר. בית ספר אחד מעורב והבנות שם הולכות עם מכנסיים ויש גם בנים וההורים שלי לא רוצים שאני אלך עם מכנסיים וחושבים שאני לא אתעסק בלימודים בגלל הבנים ומצד שני יש לי בית ספר שהוא יותר מדי חרדי בשבילי... המורות לא מוכנות לדבר על בנים, מדרשות תורניות, פנימיה לבנות שעוסקת רק בתורה, סמינריונים להעשרה בתורה וזה פשוט יותר מדיי בשבילי. אני בחורה דתייה רגילה צנועה ולא רוצה ללכת עם מכנסים אבל מצד שני לא רוצה שיעירו לה על אם השרוול מעל המרפק או החצאית מעל הברך (לא באופן שהוא מיני) אשמח לדעת את הטיפים שלכם לאיך אני יכולה לבחור בדרך הכי טובה.
איך להפסיק להיות תלותית והאם צריך להאמין שהכל מאת ה' או שגם לי יש חלק ממה שקורה לי? לרוב שאני צריכה לקחת החלטה אני מתייעצת עם הקרובים אליי , וממש קשה לי לקחת החלטות לבד (מההחלטות הכי פשוטות) וזה מעיק עליי או שאני מאמינה שמה שיקרה מאת ה' , אם אני צריכה לעשות משהו בנוגע להחלטה אז הכל יהיה מידו. איך אפשר לקחת החלטות בצורה טובה שתעזור לי לדעת מתי להקשיב לאחרים או לעצמי?