ש. הי תודה רבה לכם!! אני בן אדם שלא ככ משתף בד"כ מה עובר עליו וכזה, גם את החברות הטובות.. והייתה מישהי אחת שהייתי איתה ממש בקשר חזק והייתי מדברת איתה על הכל, וקרו כמה דברים ופתאום התרחקנו קצת ואני לא יכולה כ"כ לשתף אותה ולהתייעץ איתה כבר. וזה גם פגע בי מאוד. ואני מרגישה שזה פוגע בי בקשר שלי עם אחרים, ושקשה לי הרבה יותר לשתף, אני חושבת מיליון פעם לפני שאני מתייעצת על משהו עם חברה וכ'ו..ולפעמים גם לא משתפת למרות שאני יודעת שזה לא הגישה הנכונה אבל אני מפחדת שיפגעו בי שוב.. מה אפשר לעשות?? בת 16
ש. 796 א. אני לפעמים מוותרת על עצמי. אני חושבת על איך אחרים ירגישו בסיטואציה מסויימת ומדליק את עצמי כדי שלאחרים תהיה תחושה טובה. תמיד חשבתי שזה בסדר, כי זה אומר שאני לא אגואיסטית נכון? אבל מסתבר שיש בעיה בלהיות שם בשביל אחרים כלכך הרבה עד כדי כך שאתה לא שם בשביל עצמך. אני לא יודעת מה לעשות.. מה יותר חשוב? להיות שם בשביל אחרים ב100 אחוז או להשאיר לעצמי גם קצת מקום? איפה האיזון?
ש. היי! קודם כל תודה רבה על הפינה הזאת שיצרתם לכל אחד/ת שיש לו שאלה או כל בעיה מסויימת- ממש לא מובן מאליו.. יש לי איזה סוג של פחד שאני מפחדת למות.. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה דברים לעשות בעולם כל כך הרבה חלומות ושאיפות מעצמי שאני רוצה להגשים ואני מפחדת שאין לי מספיק זמן להגשים את כולם או שאני לא אגשים את כולם... מבחינתי הדבר הכי חשוב זה הגשמה עצמית שזו הדרך היחידה לאושר אמיתי ומספק אבל איך אוכל להגיע לשם אם כל הזמן יש לי תחושה של חוסר שאני לא אספיק להגשים את כולי... מקווה שהצלחתם להבין..
ש. אני עדינה מדי, ונמאס לי מזה.. הקול שלי מאוד עדין, אני נשברת בקלות, רגישה ונפגעת מאוד מאוד מהר, לא זורמת כזאת כמו כולם. מחמיאים לי הרבה על העדינות שלי, אבל בעיני היא כבר מוגזמת והייתי רוצה להיות כמו הסביבה שלי.. להעיז לדבר ולהיות יותר חזקה (נפשית) מול העולם. יש משהו לעשות עם זה, או להשלים עם זה וזהו?
ש. היי, פעם שמעתי שיחה של רב שדיבר על חברות שממש השפיעה עלי. הוא אמר שחבר טוב גורם לאדם להיות יותר טוב כש לתת הוא לידו או איתו.. ואז הבנתי שאני לא באמת יותר טובה ליד חברות שלי,הם בנות מדהימות אבל פתאום שמתי לב שאיתם אנחנו הרבה רק מכייפות מדברות על הבנים בסניף כזה וסדרות וסרטים... ולא ממש "טובות" במובן של להתקדם כבן אדם..אז הם לא חברות טובות? אבל אולי חשוב באמת להינות לפעמים ולשחרר? ואם הם לא חברות טובות אז מי כן? הם פה תמיד בשבילי והם מכירות אותי הכי טוב! אז השאלה זה די מה אני אמורה לעשות וגם האם זה רע שאני עם החברות האלה? תודה רבה!!
ש. היי:) אני מרגישה ממש בודדה כבר כמה שנים ובזמן האחרון אפילו יותר. יש סביבי הרבה אנשים טובים שאני מאוד נהנת להיות איתם ואם תשאלו כל בנאדם שמכיר אותי הוא יגיד שאני בנאדם שמח וחברותי מאוד. הבעיה היא שאין לי אנשים שקרובים אלי כ"כ כמו חברה טובה ואני מרגישה שזה נורא חסר לי, כשאני רוצה לשתף משהו אני שומרת את זה לעצמי כי אני לא מרגישה שיש מישהו שיהיה לו אכפת ממני.. כבר מלא זמן אני מחפשת מישהו שיוכל להיות חבר/ה קרוב/ה ושזאת תהיה חברות הדדית. וזה גם קורה ההפך- אף אחד מהחברים שלי לא משתף אותי בדר"כ במה שעובר עליו או מתעניין בשלומי סתם כי אכפת לו.(לא נראלי שזה מכוונה רעה אלא כנראה פשוט מתוך חשיבה שמישהו אחר יבין יותר) אין לי מושג מה לעשות, אני מרגישה פשוט לבד...😔
ש לא מזמן כתבו פה על מידת הצניעות. אמרו שצניעות לא באה לידי ביטוי רק בבגדים אלא גם באורח חיים. כלומר להתאפר בצורה מוגזמת או לצעוק ברחוב זה לא צנוע.. כל דבר שימשוך תשומת לב. אבל זה באיזשהו מקום שואף לאחידות משעממת ומונע מאנשים להיות מי שהם אם מה שהם רוצים להיות זה 'מוגזמים' יותר ובאיזהשהו מקום זה משתיק/מנמיך אופי . חברה אמורה להיות משהו מגוון ומלא בסוגי אנשים, לא?
ש. אהלן, תודה רבה על האפשרות לפנות אליכם. פרוייקט מיוחד שעושה טוב. לשאלתי.. לפני כמה שבועות סיימתי יב והנה אני דוהרת במהירות שיא לעבר השירות הלאומי..(עוד שבוע בול) אני לא יכולה לומר שהתיכון שלי היה תותים ושוקולד אבל הוא בהחלט היה המקום הבטוח שלי. החברות שלי. אם הייתי עצובה אז ישר הייתי בורחת לבית ספר כי ידעתי שגם אם לא אכנס לשיעור יהיה לי ממי לבקש עזרה או תמיכה ואפילו חיבוק. ועכשיו זהו.. כן יש את החברות בדירה אבל זה לא זה. הן חדשות ולא מכירות וייקח זמן. אני רוצה את החברות שלי את האפשרות להיות ילדה קטנה. לא בא לי להיות אחראית על אלף דברים. אני מרגישה כאילו משו בי נגמר. שלא הספקתי את כל מה שרציתי ויכולתי לעשות בתיכון. אני כל כך מצטערת שלא הערכתי את כמה שהיה לי אז ומה שהייתי צריכה לעשות ולא עשיתי.. חרטה גדולה.. יש לי תפקיד משמעותי במיוחד בשירות אבל אני לא יודעת איך לחייל אותו בידיעה שאת הפרק הקודם בחיי, לא סיימתי כראוי.. (שלא נדבר על זה שהקורונה גרמה לרוב התחושות של החוסר מיצוי) תודה לכם
ש. בשנתיים האחרונות עברתי סדרה של משברים אישיים, בתחום הלימודי, החברתי, המשפחתי.. אני מרגישה שלמרות שיצאתי מהשנתיים האלו עם הרבה ידע על עצמי, וגדלתי מאוד, התבגרתי ובאמת לא הייתי מוותרת על כל מה שהרווחתי מהמשברים האלו, משהו בי נסדק. הרבה יותר קשה לי לשתף, לסמוך על אנשים, להיפתח, גם כשאני מרגישה לגמרי מפורקת אני מעדיפה להסתגר בחדר ולא לספר לאף אחד.. אני הרבה יותר מודעת לסכנות שבעולם ולדברים שעלולים לפגוע בי ולגרום לי לעוד משבר. בקצרה, אני מרגישה שהרווחתי הרבה בגרות והבנה של העולם, אבל איבדתי את התמימות והפשטות הטבעית שהייתה לי. איך אפשר לחזור לזה?
ש. היי, אני ממוצעת, ממש. לא גבוהה לא נמוכה, לא חכמה אבל לא טיפשה. לא רזה אבל לא שמנה, לא מכוערת אבל לא יפה... המשפחה שלי גם די ממוצעת, אין לי סיפור חיים מיוחד ממש. משעמם אותי החיים, כאילו, אני רוצה משהו שמרגיש לי מיוחד, שלי יש ולאחרים אין... יש לכם אולי רעיון? (אני מקווה שהסברתי את עצמי נכון 😅) תודה
שלום. תודה רבה על כל העזרה והזמן שאתם מקדישים עבורנו בלי תמורה.. זה ממש ראוי להערכה! בשנה האחרונה, עולות לי כל הזמן מלא חששות ודאגות על העתיד. אני רק בת 15 ובכל זאת עולות לי מחשבות שבכלל (כביכול) לא צריכות להדאיג אותי בשלב הזה של החיים... מה יהיה אם אני לא אמצא חתן חס וחלילה? או שאני לא אצליח להביא ילדים? ומה אם לא תהיה לנו פרנסה טובה? וכו.. זה מפחיד החוסר וודאות הזה ואני מרגישה שאני סתם מפחדת כי כרגע ה לא צריך להדאיג אותי.... יצא קצת מבולגן😅