ש. יש לי שאלה לגבי מוזיקה . אני מאד אוהבת מוזיקה וממש חייבת אותה בזמנים שקשה, אבל אני פשוט לא מצליחה למצוא שירים שאין בהם "בעיות". הרבה שירים של זמרים דתיים מתעסקים בעיקר בקשר עם ה', ועם כל כמה שזה מדהים, זה פשוט לא מדבר אליי. כשקשה לי, אני לא מסוגלת לשמוע שירים כמו "איזה טוב ה' " וזה מרגיש לי פשוט מזוייף. מצד שני, רוב השירים שמדברים על כאב אמיתי ושגורמים לי להרגיש שמישהו מבין אותי, הם לא בדיוק דוסיים וכשאני שומעת אותם אני מרגישה שאני מידרדרת. יש לכם רעיון למה אני יכולה לעשות? (אני לא מחפשת המלצות לשירים, נראה לי שאותם אני כבר מכירה). תודה רבה! בת 16
ש. אני ממש אשמח לתשובה מהירה כמה שיותר אבא שלי הוא מחנך של בנים מהשבט שלי, וכל הזמן הם שולחים בקבוצה תמונות מוזרות שלו, יורדים עליו, כותבים שהוא *, וכו'.. זה ממש פוגע בי, אחרי הכל הוא אבא שלי ואני ממש לא יודעת מה לעשות.. זה ממש לא יעזור אם אני נגיד אכתוב להם שזה פוגע וזה.. הם רק ירדו גם עליי ולא יפסיקו.. אני ממש לא יודעת מה לעשות.. בת 13
אין לי שום דבר שמעניין אותי. דיברתי לא מזמן עם אחותי והבנתי שאין לי שום דבר שאני אוהב לעשות או שאני מתעניין בו. כל מי שאני מכיר אוהב לעשות או מתעניין לפחות במשהו אחד ולי אין כלום. איך אני מוצא מה מעניין אותי?זכר 16
ש. היי, אני ממש מתחרטת על איך שהתנהגתי פעם ויש לי רגשות אשמה. אני אסביר- זה לא שהייתי באמת רעה אבל לא התייחסתי יפה כל כך לחברים והתנהגתי לא כמו שאני באמת. בשנתיים האחרונות השתנתי לטובה ממש ואני בן אדם שונה לגמרי ממה שהייתי בכיתה ו. יש לי עכשיו המון רגשות אשמה למרות שגם ביקשתי סליחה מהאנשים שאני יודעת שפגעתי בהם. כל פעם שמדברים על התקופה הזאת אני מרגישה לא בנוח ומרגישה בן אדם לא טוב.
ש. אני בנאדם שלוקח דברים קשה, כזה מנתחת כל מה שאומרים ואפילו היחס קטן ביותר, מה אפשר לעשות? ואם יש לכם פתרון לעוד נקודה- אני לא מתכתבת בקבוצות גדולות בוואצאפ, תמיד מתפדחת וכזה וגם בכללי עם בנות אני לא כל הזמן מתכתבת. מה זה אומר עליי? רע או טוב? תודה ממש!!
ש. עברתי סוג של חרם ביסודי... ברוך ה' יצאתי מזה- עברתי לאולפנא חדשה והנחתי את כל מה שקרה ביסודי כאבני דרך לרגליי.. יש לי חברות עכשיו והרבה וטוב לי באמת עם כל אחת ואחת.. רק יש בעיה אחת, יותר נכון שתיים, שמלוות אותי מאז מה שקרה ביסודי.. האחת זה שאני נהייתי ממש רגישה והשנייה שקשה לי לסמוך על אנשים.. כשאני מספרת דברים לאנשים שהם ממש אישיים שלי אני חוזרת ומתרה בהם "אל תספרו לאף אחד!!" וזה גורם לאנשים להתרחק ממני קצת.. בנושא של הרגישה מכל דבר אני נפגעת, אני חושבת שכל הערה שאומרים לי זה רק לרעתי וזה ממש סיוט כי זה עושה לי רע להיפגע מאנשים.. אפשר עצה? איך עוברים את זה? בת 15
ש. שלום! עברתי בשנה שעברה לצערי פגיעות מילוליות מכמה בנות ובחיים שלי לא נפגעתי ככה. הן גרמו לי לבכות כל לילה בפנימייה ואני חושבת שהתחושה הזאת תישאר איתי לכל החיים... ביום כיפור, ניסיתי לסלוח להן. באמת. בכיתי שעות שיהיה לי כוח לסלוח אבל אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לחשוב על הדברים שאמרו לי. אז יש לי כמה שאלות: לסלוח=לשכוח כל מה שהיה? ודבר שני, למה שאני אסלח למישהי שהרסה לי את כל החיים או לפחות כמה שנים טובות? מה יוצא לי מזה? אני לא רוצה להיות חברה של אנשים כאלה ואני גם לא רוצה להגיד שהיא בסדר... אני אשמח ממש לעזרה, תודה.
ש. אני בת 17 וקצת ולאחרונה אני מרגישה שגבולות שהיו לי בעבר הולכים ומטשטשים ואפילו כמעט נעלמים. אני אומרת לעצמי שזה לגיטימי ושאני בגיל ההתבגרות ושזה הזמן שלי למרוד ולעשות דברים שפעם חשבתי שאסור אבל אני מוצאת שהרבה דברים שפעם היו קו אדום עבה וברור היום לא כ"כ ברור ואני חוששת שאני הולכת בדרך שלא חשבתי שאלך בה. והבעיה היא גם שאני לא מצליחה להגיע להבנה שזו דרך לא טובה כי שוב הגבולות שלי כבר לא כ"כ גבולות ודברים שפעם היו "בשום פנים ואופן לא" והיום הם "למה לא". אשמח שתעזרו לי להבין האם זה תקין והאם לתת לעצמי להשתנות כי אולי אני רק בונה את הזהות שלי וזה תקין. נקודה אחרונה- חשוב לציין שאני מרגישה צורך לעשות את הדברים האלו כדי לסמן וי על להיות מתבגרת ולא לחוות איזשהו חסך שיפריע לי בהמשך החיים (זה מה שלמדנו במגמת פסיכולוגיה שאם לא חווים משהו באישזהו שלב בחיים אח"כ רוצים להשלים אותו. ולכן אני רוצה לחוות הכל. אשמח לתשובה ותודה בת 17
ש. שלום, תודה רבה על כל מה שאתם עושים! יש לי שאלה קצת מוזרה, לא בטוחה שתוכלו לענות עליה... אני בת 15, מרגישה בחודשים האחרונים שפשוט נמאס לי להיות אני. נמאס לי מהתכונות שלי, נמאס לי מהיכולות שלי, נמאס לי מכל ההוואי שסביבי, מרגיש לי שמיציתי את העניין. ברוך השם אני מודעת לכישרונות שלי או לדברים הטובים שיש בי, ואני מקפידה מידי פעם להזכיר לעצמי שאני מסוגלת לכל מיני דברים, אבל פשוט מיציתי את האנשים סביבי ואת כל מה שקורה. מרגישה שאני חייבת להיות בן אדם חדש, בלי כל הסטיגמות עלי, להתחיל הכל מהתחלה... וזה קצת לא אפשרי עם החברות שלי והמשפחה שלי שחושבים עליי דברים ספציפיים... איך בכלל מחדשים את עצמי? איך אני יכולה לגרום לעצמי להרגיש חדשה יותר נקיה יותר? בת 15
ש. היי. רציתי לשאול בקשר לפגיעה עצמית, מעבר שהדבר מסוכן וכו' האם זה אסור מבחינה הלכתית? ואם זה אסור, איך אפשר להפסיק אם אני מכורה? לאחרונה גיליתי שזה אסור ומעבר לפגיעה הנפשית שזה גורם לי אני מרגישה אשמה כי אני חוטאת:( בת 15
קודם כל תודה ענקית על הזכות לשאול! אני לא מבינה למה כל כך קשה לאנשים לבקש סליחה ולהתנצל על טעויות שהם עשו?אני גם לפעמים כזאת אבל ברגע שאומרים לי שנפגעו ממני אז אני מבקשת סליחה (ואני משתדלת גם להבין בלי שאומרים לי שנפגעו ממני) אבל אני לא מבינה למה אם יש מישהו או מישהי שפגעו בי והם יודעים את זה למה כל כך קשה להם להתנצל ולבקש סליחה?
תודה על המיזם והרעיון, זה תורם כל כך הרבה, ממש תודה!!אני רק ילדה בת 14, והמצב שקורה עכשיו בארץ פשוט מכאיב לי. הכל. השנאה הבלתי פוסקת, הכישלונות, הקורונה... אנחנו לא במצב טוב בכלל, וזה כל אחד כבר מבין... בימין והשמאל, כבר שכחנו מה זה בני אדם, ומה קודם למה..ציינתי את הגיל שלי בכוונה, כי פשוט מרגיש לי שבא לי לשנות. כאילו בא לי לשנות את כל מה שקורה כאן, כל הבלאגן, להזכיר שקודם אנחנו בני אדם, אחר כך שאר הדברים.. להזכיר מה חשוב באמת. זה מגוחך, כי אני ילדה קטנה שלא מבינה כלום, אבל עם רצון מאוד גדול לשנות את מה שקורה כאן, ועכשיו. מה כבר ילדה בגילי יכולה לשנות ולהשפיע? הייתי שמחה אם תענו מהר, השאלה הזאת לא עוזבת אותי כבר משנה שעברה...