דחוף דחוף אני רוצה לכתוב מכתב למישהו, ואני פשוט לא מצליחה לשבת ולכתוב. איך כותבים? ממש לשפוך את הלב..
רציתי לשאול איך אני יודעת מה היא האישיות שלי והאופי שלי מה הכוונה לזה שאומרים האני האמיתי שלי ?
שלום. ותודה רבה על הפרויקט אמנם זה ידוע אבל אני רוצה להגיד שוב שזה מדהים בעיניי. אז בסה"כ הסביבה שלי מאוד טובה ואנשים באמת מיוחדים אבל לפעמים אני נתפסת לדברים קטנים שמעצבנים אותי ואז הכול נהפך להיות דפוק ואני רואה את כולם בשליליות, וכל דבר קטן משגע אותי מבפנים.. אבל מה קורה, במקום להגיד אני פשוט בולעת ואוגרת ואני מודעת לזה. הבעיה שאני באמת לא מסוגלת להגיד מיוזמתי מה מפריע לי אין לי אומץ אולי או שאני גם מפחדת מה יגידו, למרות שבשכל אני יודעת שזה הכי נכון אבל משהו חוסם אותי מלהגיד פשוט וחלק. אני גם מפחדת שבהמשך התכונה הזאת תישאר ותחסום אותי בדברים אחרים בחיים. איך אפשר להתגבר על זה? רק אציין שאני בדר"כ בשמחה וטוב גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר... אנשים אפילו לא יודעים שזה משגע אותי וגם אז אני חושבת לעצמי למה את כזאת קטנונית? מה בסכה היא עשתה? וגם לך קורה שאת ככה.. אז שחררי, אבל בפנים כנראה זה לא משתחרר.
נחשפתי לתכנים נוראים שפשוט מטמאים לי את הנפש אני כל כך רוצה לחזור להיות נקייה טהורה בלי מחשבות שנוצרו בעקבות התכנים האלה שראיתי ואני יודעת לעצור ולא לראות את אותם תכנים אבל בעולם שלנו כשבהרבה סדרות וסרטים יש קטעים כאלו זה פשוט בלתי נגמר איך זה יכול להפסיק?
דחוף דחוף אני רוצה לכתוב מכתב למישהו, ואני פשוט לא מצליחה לשבת ולכתוב. איך כותבים? ממש לשפוך את הלב..
היי:) אני חייבת להגיד שהפרויקט שאתם עושים פשוט מדהים! אתם נותנים לי מלא כוחות ומלא אומץ להבין שאני לא לבד בסיטואציות מסוימות. תודה רבה!!! אני מרגישה בזמן האחרון ביחד עם כל התקופה המאתגרת הזאת הרבה מהסביבה הקרובה שלי נמצאים בדיכאון או סתם במצב רוח כזה ברוב הזמן.. גם חברה שלי שעוברת משבר עכשיו, גם אח שלי שאני ממש מפחדת שאולי הוא בדיכאון, גם חברות אחרות שאני מתרחקת מהן או רואה שהן טיפה פחות שמחות בחיי היום יום.. אולי בכלל אני זאת שבדיכאון ואני מתחילה לדמיין את כולם ככה? זה ממש מפחיד אותי שאולי מישהו מהם צריך עזרה ואני לא יודעת..
העולם קורס עליי. אחד אחרי השני.. כבר אין לי כוחות להתמודד. הדבר היחיד שבאלי זה לקבור את עצמי מתחת לשמיכה ושיעירו אותי עוד כמה שנים. פשוט אין לי כוחות. גם הלימודים, גם קורונה, גם פרידה נוראית...
ש. נמאס לי להיות בבית. כל היום רק מעירים לי פה וצועקים עלי ועוד בקורונה אני בכלל מתחרפנת... אין לי כוח לזה אם הייתי יכולה הייתי עוברת לגור לבד. אני בדרך כלל בפנימייה ואפילו בסופ"שים קשה לי לחזור לבית. יש עצות?
ש. כאילו אני לוקחת דברים ממש קשה, כל הערה שאומרים לי או אפילו המבט הקטן ביותר יכול לגרום לי למחשבות של עד כדי כך שהבנאדם לא אוהב אותי. מה אפשר לעשות כדי לא לחשוב כ"כ הרבה או לעשות נגיד שלום עם עצמי? תודה רבה!
ש. אהלן, בבקשה תענו לי זה באמת חשוב לי... קודם כל באמת תודה רבה על המיזם הזה!! יש לי כבר כמה שנים משהו שמאוד מאוד מפריע לי. הלחץ.. באמת אני מאוד מרגישה שאני נלחצת, נגיד אני צריכה לדבר בכיתה או צריכה לקרוא משהו מול כולם.. הלב שלי דופק על 200! פעם היה לי ממבחנים אבל עכשיו כבר פחות.. יש לי לחץ מבנות יותר גדולות ממני שמדברות איתי באולפנה, וזה מה שהכי מוזר... כאילו אני אומרת לעצמי תמיד ממה יש לך להילחץ וכאלה או- תנשמי הכל בסדר.. אבל אין זה פשוט לא עוזר! אם כבר מלחיץ יותר.. גם שאני רואה בנים מהשבט שלי יש לי לחץ יותר גדול.. כנ"ל החניכים- אני צריכה לקרוא להם משהו או להסביר אז פשוט הלב שלי על 200 ואני כל כך בלחץ.. וזה פשוט כל כך מפריע לי הדבר הזה.. אני מנסה להגיד לעצמי להירגע וממה יש לי להילחץ.. אבל זה פשוט לא עוזר!!!! ומה שהכייי מבאס אותי... שכשאני צריכה לקרוא משהו ואני פתאום נלחצת או תמיד שאני לחוצה אז אני מגמגמת ובולעת מילים.. וזה משהו שכל כך מפריע לי בחיים.. וחשוב לי להגיד.. שלפעמים אני פשוט מעדיפה לשתוק.. לא לדבר, כי אם אדבר הלב שלי שוב יעלה על 200 וכשאדבר אז אני אגמגם וזה פשוט מבאס כי יש לי מה להגיד ולדבר.. והדבר הזה פשוט חוסם אותי! ועצוב לי שאם יש משהו שחייב לדבר אז אני מכינה לי מה להגיד מראש שלא אתקע... ואז בסוף הלחץ מנצח ואני פשוט מתחרטת על הרגע שדיברתי ואז כל הביטחון של פשוט יורד! באמת לפעמים שאני מדברת אפילו עם החברות הכי קרובות אז לפעמים יוצא לי גם גמגום כשאני לא בלחץ.. אז באמת לראות ת'עיניים המרחמות האלה שלהן זה פשוט גומר אותי.. באמת אני יכולה לבכות על זה שעות!!!! באמת זה משו שמאוד חוסם אותי ואני באמת מרגישה שזה מוריד לי ת'ביטחון!! אם זה עם חברות או החניכים.. אפילו עם המשפחה!! באמת הדבר הזה כל כך מוריד אותי בחיים.. ודייי אני לא רוצה את זה יותר!! באלי פשוט לדבר רגיל וברור ונורמלי.. אני לא רוצה את כל זה יותר! אני באמת מתפללת לקב"ה שיעזור לי!! באמת שירגיע אותי ושיוציא אותי מהבעיה הזאת! אבל כנראה שזה לוקח זמן.. בבקשה תענו זה ממש ממש חשוב לי.. אשמח לעזרהה🙏🏼 בת 16
ש. שאלה מוזרה.מי אני באמת?כלומר, אתם לא באמת מכירים אותי אבל תמיד אנשים אומרים "תהיה מי שאתה באמת".אבל איך אני יכולה לדעת 'מי אני באמת?'.אני לדוגמא מתנהגת שונה כשאני עם המשפחה לעומת איך שאני מתנהגת עם החברות.וגם בחברה. אני מתנהגת שונה אם אני בסביבה של הסניף או עם החברות מהכיתה.אני לא יודעת אם זה מוזר/טבעי/שיש לי פיצול אישיות..?בשום מקום אני לא מרגישה שאני מבטאת את ה"אני" האמיתי שלי. אז איפה אני?כאילו, הסתבכתי עם הניסוח...בקיצור- מה זה ה"אני" הזה? זה הנשמה? האופי? החיצוניות? ומה קורה כשהאופי (ויש אנשים שגם החיצוניות משתנה מסביבה לסביבה, סגנון לבוש וכדו') משתנה בין מקומות ואנשים? מה זה האופי והנשמה האמיתיים שלי?אני מקווה שהבנתם את השאלה שלי וסליחה על ההשתפכות והסיבוך עם המילים🙈🙈תודה רבה בכללי על הפרויקט ולמי שעונה לי במיוחד😊
ש. היושש אוקי אז.. אני ממש ממש מפחדת מהטרדות מיניות. אבל ממש, ברמה שלפעמים מפחיד אותי ללכת ברחוב בחושך.. בכללי אני ממש פחדנית ואני ממש לחוצה, כדרך כלל אני מדחיקה אבל כשזה משתלט עלי אני מאבדת את זה לגמרי.. איך אפשר להתגבר על הפחדים האלה ולחיות כשיודעים על כל הסכנות שיש בחוץ? בת 16