ש. איך להצליח להתגבר בלב שלם על פרידה שנעשתה רק מהצד שלו? עם כמה שאני רוצה להתגבר עליו, עדיין כל הזמן יש בי ציפייה שאולי עוד נחזור אפילו שאין לי למה לחשוב את זה. אני רק רוצה להפסיק לבכות על זה ולהצליח להתקדם. בת 17
היי ממש תודה על הפרויקט הזה❤️ אני מרגישה שאין בי תכונות טובות ודברים שאני טובה בהם. אני יודעת שיש בי, כי כל הזמן אומרים שבכל אחד יש טוב, ואני מאמינה בזה, השאלה שלי היא איך אני יכולה לגלות מה הדברים הטובים השבי, מה התכונות שלי, במה אני טובה, מה עושה לי טוב ושמח. גם תחביבים אין לי כ"כ יש לי חברות וכיף לי איתן וזהו (כשאני שואלת חברות אז הם אומרות לי מה את אוהבת לעשות, מה מעניין אותך וכו'..) ואין לי כ"כ תשובות לזה. ב"ה יש לי חברות וטוב לי, אבל בהרבה מקרים קורה לי שאומרים תחשבי על תכונה טובה שלך, על משהו שאת אוהבת לעשות שעושה לך טוב, גם אתם בכל מיני שאלות. ואין לי תשובה לזה. מקווה שיצאתי מובנת🤪. ממש אשמח שתענו לי🥰
ש. קודם כל הפרויקט שלכם מדהים, התשובות מעניינות וענייניות ובכלל שכוייח ענק! לענייננו: אני מרגישה שאני משמשת ממש ככלי לפריקות של חברות, כלומר זה גם פשוט האופי שלי ובאמת שאין לי בעיה שיפרקו לי וזה באמת כיף לי לייעץ ולדעתי גם עוזר. הבעיה כשזה מגיע מהצד שלי- אין לי כמעט למי לפרוק. לא הולך לי אם אני מנסה לפתוח שיחת פריקה, וכשאני מתחילה בדרך כלל הצד השני אומר איזה "וואי איזה מסכנה ויהיה בסדר אל תדאגי". מה, לי לא מגיע לפרוק? בעיקר כשאני נושאת איתי לפעמים מטען כ"כ גדול גם שלי וגם פריקות של אחרים שהשפיעו עליי...ובסוף זה מסתכם בלבכות בלילה בכרית. מה אפשר לעשות?
ש. שלום, דבר ראשון הפרויקט הזה באמת מדהים והמון שאלות שהיו לי נפתרו או לפחות השתפרות בעקבות שאלות שאחרים שאלו והתשובות המדהימות שעניתם. והנה השאלה שלי: תמיד כשאני נפגשת עם אנשים חדשים, ויוצאת אפילו קצת מאזור הנוחות שלי, לפני כל מילה שאני אומרת אני שואלת את עצמי: מה הם יחשבו עליי? האם הם אוהבים אותי? ואחרי כל מילה אני חושבת: מה הם חשבו עליי? בטח הם לא סובלים אותי וכו' ואני פשוט מורידה את עצמי לא רק כשאני פוגשת אנשים חדשים, גם כשאני נפגשת עם אנשים שאני מכירה אבל שהם לא החברות הקרובות שלי אני מרגישה ככה... הבעיה היא שחשבתי על זה, ואני פשוט לא מבינה ממה זה נובע? באמת שביטחון עצמי הוא לא בעיה אצלי, אני מודעת מאוד ליכולות שלי ובטוחה בעצמי, יש לי חברות מדהימות, משפחה וחניכות שאוהבים אותי מאוד ואני גם יודעת שמבחוץ אני נראית חברותית וכריזמטית. אבל פשוט מבפנים אני לא מפסיקה לאכול את עצמי וזה הגיע לרמה שאני לפעמים אוותר על יציאות כי אני יודעת שאני אחזור הביתה ואשב ואחשוב על כל מילה אמרתי. וזה מלחיץ אותי במיוחד כי שנה הבאה בעזרת ה' אני אמורה להתחיל מסגרת חדשה לגמרי ואני מפחדת איך צריך שאני אתנהג לעצמי ואיך יקבלו אותי בסביבה החדשה. נשמע הגיוני?
ש. היי, אני מכין סקינים של מיינקרפט באתר סקינדקס, ויש לי 2 בעיות. א. בשבוע האחרון קיבלתי כמה הודעות אנטישמיות, וזה כואב לי לקרוא. ב. יש אנשים מכל העולם שמשתמשים באתר, והרבה ויש הרבה שקורה בשבת. זה מרגיש לפעמים שהשבת זה מבחן, או סוג של עונש, לא פרס. מה אני יכול לעשות?
אז ככה אני לאחרונה מרגישה נורא מבולבלת, אני מרגישה שמהבוקר ועד הערב אני עושה דברים שאני לא אוהבת, אני לומדת דברים שלא מעניינים אותי בבית ספר ואז אני קצת נושמת מהסבל הזה בלהיות במחשב או עם חברות. אבל אני מרגישה שבזה שאני לומדת אני לא באמת ממצה את היכולות שלי וגם הלימודים האלה רובם הגדול לא באמת יעזור לי בחיים. אני חושבת להתחיל להתנדב אבל אני לא יודעת איזה סוג התנדבות באמת מתאימה לי.
בת הזוג שלי (לשעבר), שהייתה כל עולמי, שהיינו יוצאים כל הזמן יחד ומדברים בלי סוף- בגדה בי. אני כאוב ופגוע ממנה וקשה לי להתמודד עם הכאב.. אני מנסה לשכוח אותה ולשים את כל התקופה הזאת מאחוריי. אבל לצערי זה פצע שמסרב להגליד.. איך מתגברים על בגידה?
ב"ה אני נער פעיל. לפעמים זה שאני פעיל שם אותי במקום גבוה כך שאני מרגיש ממש אהוד ומוערך. אבל כשאותה פעילות/כל דבר אחר נגמר - אני מרגיש מין ריקנות כזאת וצניחה מאיפה שהייתי - גבוה ומוערך. לאיפה שאני עכשיו - סתם נער שנוסע באוטובוס וכו'. איך אני יכול להתגבר על זה?
אני מפחד שיום אחד אני לא אצליח לשלוט במעשי. למשל אני ממש אכעס ולא אצליח לשלוט בעצמי (עד לדברים ממש בעייתיים) ואתחרט על זה. או כל דוגמא אחרת שבה אני אעשה מעשים שלא ייעשו. למשל, אני מכיר אדם שהיה נראה מאוד טוב וביום בהיר אחד התברר שהוא עשה מעשים שלא ייעשו. איך אני יכול להיות בטוח שאני לא אגיע גם למצב כזה? יש דרך למנוע מראש ולהיות בטוח שלי זה לא יקרה או שתמיד נשאר במין פחד כזה? ואיך מתמודדים מול הפחד עצמו? אם נאמר לעצמנו שגם אם ניפול ננסה להתקדם - כבר קרו לי מקרים בעבר ששמתי לב רק אחרי הרבה מאוד זמן שנפלתי במשהו ולא קלטתי שאני צריך לשנות את ההתנהגות... בן 17
האם באמת יש לי אפשרות לבחור אם זה עם רגשות אשם? כל פעם שאני מחליטה לעשות משהו נגד מיד מציפים אותי הרבה רגשות אשם. אפשר להגיד שזה בגלל שהנפש שלי נמשכת לטוב ולה' אבל זה לא באמת נותן לי לבחור!! אני עושה מרגשות אשם...
אני כמעט בת 18 אני מחפשת אהבה, לא בהכרח ברמה הזוגיות, אלא ברמה הפשוטה של להרגיש שייכת, להרגיש נאהבת...לפני כ-חודשיים וחצי יצאתי ממערכת יחסים(זוגית) ארוכה של שנתיים. -ברור שיש לזה משקל אבל זה לא הסיבה היחידה...לפני שבוע דיברתי עם חבר טוב שלי שמשמש לי גם מנטור והתחלתי לחשוב שאולי למרות/ עם החברות העמוקה שיש בנינו (3 שנים) אני קצת "התרגלתי"? שאני ככה מחפשת מישהו שיאהב אותי למרות שבתוך תוכי אני יודעת שהוא הכי אוהב ותומך בי בעולם!! אולי זה פשוט לא מספיק לי? אולי אני לא מכירת תודה מספיק? אני לא יודעת...אשמח לייעוץ וטיפים!🙏 סליחה שזה נשמע קצת לא ברור אבל מקווה שתצליחו לענות לי...
ש. שלום ותודה רב לכם על המקום לשאול!! אז ככה. בזמן האחרון אני מרגישה לא מחוברת לעצמי. מרגישה מרוחקת. אם פעם היה בי את הרצון לקום מוקדם ולהתפלל או לעזור או לפעול או אפילו סתם לקום מהמיטה היום כבר אין לי שום רצון. אני יכולה להעביר ימים שלמים בלי לעשות כלום. אני כל ערב מסתכלת במראה ופשוט לא מזהה את עצמי, לא בחיצוני אלא בפנימי. אני לא יודעת מה חשוב לי ועל מה אני חושבת. אני פשוט מרגישה לגמרי מנותקת מעצמי. אשמח לעזרה תודה לכם!! בת 15