אני שונאת את עצמי. כל פעם אחרי שאני נופלת אני פשוט שונאת את עצמי. אני רוצה להפסיק, רוצה לעצור עם זה.. אבל אחרי כמה ימים אני שוכחת שזה מה שרציתי ונופלת שוב🤦♀️ נמאס לי כבר מזה, בחמישית אפילו נכנסתי למיני דיכאון כזה בגלל הדבר הזה! עזרה?🙏
הי.. תודה רבה על הפרויקט הזה! המון תשובות עוזרות ומתחברות לי גם בחיים! אוקי.. אז בערך לפני שנה התחלתי לראות המון סרטים לא צנועים בעליל, עם תכנים פורנוגרפיים, הייתי ממש מכורה לזה, לא הלכתי לישון בלי סרט. ב"ה לפני חצי שנה בערך, הצלחתי להיגמל והפסקתי לחלוטין לראות סרטים, (אני רואה סדרות אבל נקיות יחסית וב"ה מתקדמת.)אז מה הבעיה? מאז התכנים האלה לא יוצאים לי מהראש.. כל הזמן רצים לי קטעים בראש.. אני סובלת מזה ממש.. מה אפשר לעשות כדי לשכוח את זה? אני מפחדת שזה יפגע לי בע"ה עם בעלי.. בת 15
אני מרגישה שאני לא חיה, רק שורדת. מה העניין בחיים האלה?
היי, אני סובלת מדיכאון(ולא בפעם הראשונה)... אני יודעת שאתם לא עוסקים בבעיות נפשיות מורכבות, אני רק רוצה לשאול, למי אני יכולה לפנות? אני לא מסוכנת לא לעצמי ולא לאף אחד ועדיין נראה שכל גורם שאדבר איתו (יועצת ביה"ס וכדו') יהיה מחויב לדווח להורים שלי לפחות על העובדה שאני בקשר איתו שזה די גרוע מבחינתי. למי עוד אפשר לפנות? בת 17
אז ב"ה החלמתי מקורונה אחרי שנדבקתי מחברה שלי בבית ספר. זה גרם לי להעביר את ראש שנה רחוקה מכל המשפחה שלי, לסבול מתסמינים של המחלה וגם לכאב נפשי. עכשיו כשיש לי את התופעות לוואי (שזה לא פחות גרוע מהמחלה עצמה) וגם כשהיה לי את הוירוס, כל פעם שאני מרגישה לא טוב או נזכרת בתקופת החגים העצובה שהייתה לי שהייתי צריכה לעבור לבד, אני מתעצבנת וכועסת על החברה שהדביקה אותי.. ברור שהיא לא עשתה את זה בכוונה, אבל היא בכלל לא הקפידה על מסכה וריחוק (ואני מאוד הקפדתי). אני לא רוצה לכעוס עליה, והיא חברה שלי, אבל אני גם לא יכולה להתכחש לרגשות שלי שאני באמת כועסת עליה.. מה אפשר לעשות?
יש מישהו שאיך אומרים 'נמצא בראש שלי' כבר המון המון זמן, אני יודעת שזה רק מקשה עלי במחשבה ועושה לי לא טוב... אני מנסה לשחרר ולא לחשוב וזה פשוט לא מצליח לי, כל פעם שאני רואה אותו או מישהו מדבר עליו הכל חוזר...איך אני מצליחה לשחרר? ויותר מזה, אני מפחדת לשחרר ואז בסוף אני יגלה שבגלל ששחררתי הפסדתי...מה אני אמורה לעשות?
יש לי חבר שיש לו בקרוב אירוע חשוב שהוא מתכונן אליו הרבה זמן, זה אירוע ממש חשוב בשבילו. הוא יצטרך לעבור שם מספר אתגרים לא פשוטים, הוא מסוגל להצליח אותם, הוא באמת טוב. הבעיה שלו זה הלחץ, הלחץ יכול להפיל אותו חזק. למרות שהוא טוב ואמור להצליח, והלחץ באמת משמעותי באירוע מסוג זה. אז אשמח אם יש לכם כמה עצות שאני אוכל לעזור לו... איך אפשר להתמודד עם הלחץ? לבטל אותו...(זה אפשרי) או אולי לנתב את הלחץ למקום טוב?
בזמן האחרון אני מרגישה שאני ממש עמוסה, כל היום אני בעשיה, ברמה שאין לי זמן לעצמי😪. אני כל היום ממלאת התנדבות שאני עושה ועבודה שמעמיסה עוד יותר (ואני לא עוזבת אותה כי אני צריכה את הכסף לשיעורי נהיגה). ולא נדבר על לימודים ועבודות שצריך להגיש. איך אני יכולה לדעת להתמודד עם הלחץ הנפשי שבא עם העשייה? איך אני יכולה לעשות את כל הדברים מתוך שמחה ורוגע?
ש. היי בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני מסתכלת על גברים ונשים בצורה מינית. אני בחורה דתיה ואני יודעת שזה לא מתאים לנפש שלי ומנסה כמה שיותר להזיז את המחשבות האלה אבל לפעמים זה לא עובד לי. וזה גם משהו שלא נוח לשתף בו מישהו קרוב. אז איך אני יכולה להוציא את המחשבות האלה מהראש? בת 16
ש. היי אני בת 13 ובערך מלפני 4 שנים כשהייתי בת 9 אבא שלי נפטר. בשנתיים הראשונות לא כאב לי כ"כ בלי אבא והיום הוא פשוט נמצא בכל מקום. יש איזה בן אדם ספציפי שממש דומה לו וזה גורם לי להתגעגע אליו ברמות ואני חושבת אולי זאת אני הבעייתית אבל אני לא יכולה לדבר עם אמא שלי על זה כי גם לה קשה ואני מפחדת להעמיס עליה ועל משפחתי. מה לעשות? איך כאילו לשחרר את זה? בת 13
ש. אהלן, אתחיל ואגיד שאתם עושים עבודת קודש! אז אני שמיניסטית ונכנסתי למערכת יחסים יחסית בגיל די מוקדם.. נסינו להיפרד בגלל מספר סיבות כמה פעמים ושוב ושוב חזרנו. וכרגע החלטנו שאנחנו נפרדים לתקופה של כמה חודשים ולאחר מכן נחליט אם לחזור בצורה נכונה ושקולה או להיפרד. אני עוד בהתלבטויות מה הכי נכון בשבילי , אני מאד מאד אוהבת אותו!! אני ממש מרגישה שהוא מה שעוזר לי בחיים האלו. מה אני יכולה לעשות? איך אני אצליח לעבור את התקופה הגדולה הזאת בלעדיו, במיוחד שכרגע אנחנו בסגר וכל המחשבות שלי מופנות בעיקר אליו.
ש. היי, האמת שרשמתי את השאלה הזו לפני דקה אבל אז הרגשתי צורך לדייק אותה יותר אז אשאל שוב. אתם לא מכירים אותי אז אתן לכם קצת רקע, חברים שלי והסביבה שלי יכולים להעיד שאני תמיד כאן בשביל כולם-מקשיבה שומעת מייעצת ונותנת הרגשה שאפשר לשתף אותי בהכול ולעולם לא אשפוט!! אני אוהבת את זה וגאה בזה. אני לא אוהבת לדבר על עצמי בכלל-לא אוהבת להיות במקום הנזקק שצריך עזרה ואולי אפילו מרגישה שלא מגיע לי שיפנו לי זמן ותשומת לב. אפילו את השאלה הזו קצת קשה לי לכתוב... זה גורם לחברות שלי לקנא בי ולא לפרגן לי כי הן חושבות שהחיים שלי מושלמים (האמת היא שממש לא הן פשוט לא רואות את הצד הזה) אם קורה לי משהו עצוב או אני מרגישה רע אני בדרך כלל סוג של מדחיקה את זה משתי סיבות- 1. אני מרגישה כפויות טובה ומהר אני אומרת תגידי תודה שזה רק זה ומעבירה את זה מראשי2.אני מפחדת לשקוע בזה ולא לצאת מזה. מדחיקה הכוונה ממלאה את זמני בעשייה אחרת ולא חושבת על זה... ואם כבר יצא שאני נותנת לזה מקום אני כותבת לעצמי ופורקת לעצמי ולא משתפת אחרות...אני אוהבת את חברות שלי ויודעת שהן כאן בשבילי ורוצות לטובתי ובכל זאת משהו בי לא מאפשר לעצמי לשתף אותן... אולי אני מפחדת שאם אני אראה להן שאני גם חלשה הן לא ירגישו בנוח לשתף אותי. אני באמת לא יודעת, אני מבולבלת 😴ממש מצטערת על האורך... היה לי חשוב להבהיר את המצב בכדי שהתשובה תהיי מדויקת יותר תודה רבה אתם עושים עבודת קודש!! שבת שלום