שלום, קודם כל תודה רבה לכם. אני פשוט מרגישה שנמאס לי נמאס לי כאילו לאיודעת לא מרגישה שום צורך. אני לא מעניינת אף אחד וכאילו לאיודעת לא מרגישה ששווה את זה. כאילו למה היא יותר ככה וככה . וכן יש לי חברות לא חסר אבל לאיןדעת לא מרגיש לי שאני חסרה להם לא מתעניינות בי לא משתפות ומרגיש לי חוסר. ואני לא מרכישה בנוח לדבר ולשתף. במיוחד שקשה עם ההורים ורבים כל היום. אומללה, בת לא משנה כמה . החברות שלי צופות בזה אז שלא תהיי בטעות שידעו שזה אני. תןדה רבה לכם ואשמח אם תוכלו להעלות כמה שיותר מהר. א אלול
לפני הכל רציתי להגיד באמת תודה! יש לפחות שלוש שאלות ששלחתם והרגשתי ממש כאילו אני כתבתי אותן (ואני לא) וזה ממש עזר לי! יש לי חברה טובה. אנחנו הרבה ביחד, ובבית ספר אנחנו רוב הזמן יחד. המדריכה שלי באולפנה אמרה שלדעתה אנחנו יותר מדי ביחד ושהיא חושבת שכדאי לנו קצת להתרחק כדי שנהיה פתוחות להכיר בנות חדשות, ולי היא אמרה גם שלדעתה החברות הזאת לא כל כך מתאימה בשבילי. אז קודם כל, שתינו הבנו שצריך לשנות משהו, אבל אנחנו לא יודעות איך ומה, ואני אשמח לעוד כיוון חוץ מהמדריכה שלי (היא ממש עוזרת פשוט היא מאוד מקובעת בעניין הזה שנפסיק קצת את החברות אז אני רוצה לשמוע דעה ניטרלית). דבר שני, איך אני יכולה לדעת אם החברות טובה בשבילי או לא? תודה מראש:)
היוש:) עוד מעט שישיסטית. עברתי שנה ממש ממש קשה בחמישית. עבדתי על עצמי ממש בחופש הזה, להגיע לשישית אופטימית, להנות, להצליח.. והרגשתי שאני מצליחה!! הצלחתי להבין עד כמה האולפנא שבחרתי מתאימה לי, גילתי עד כמה החברות שלי פשוט מדהימות!! התחברתי לבנות מעוד שכבות, והרגשתי שהחופש ב"ה מצויין לי ושאולי החמישית הייתה סיוט, אבל השלוש שנים הקרובות יהיו פשוט בונות ומדהימות ושאני רק רוצה שהן יבואו. ואזז זה הגיע. קבלתי הודעה שאחת המורות העלתה חומר לקלאסרום (ככה למדנו בקורונה), הסתכלתי על התאריך וקלטתי שעוד 10 ימים זה מתחיל. בחיים שלי לא קרה שלא התרגשתי ורציתי להתחיל שנה. אבל פתאום אני פשוט מתה מפחד, מדחיקה ומתפללת שלא יגיע. אני בלחץ מטורף שהשישית תראה כמו החמישית. מרגישה לא בנויה אחרי כל הזמן הזה ללחץ הלימודי הזה, לעומס, לנסיעות. ועוד בלי כיף ובלי פנימיה. הולך להיות סיוטטט. איך דואגים שזה לא יקרה?? ואיך אני יכולה להגיע לשישית רגועה, לצפות לזה ולא רק לקוות להכנס לבידוד ולדחות את זה עוד קצת.
שלום, אני גומר עכשיו שנה ראשונה של הדרכה והמרכזת שלנו עוזבת😔 מרכזת מדהימה שפשוט דאגה לכל דבר ולכל אחד באופן אישי. שיחות, עזרה, עד השעות הכי מאוחרות שיש, בלי שנה בכלל ובאמת כל דבר. המרכזת הכי טובה שהייתה בסניף, גם בוגרים אומרים את זה. היה לי קשר מאוד טוב איתה והיא עזרה לי המון, גם בהדרכה וגם בדברים אחרים בחיים. מאוד קָשַה עליי הפרידה עד שאפילו קצת בכיתי בתפילה לה' שיעזור לי להתמודד ויעזור שמרכזת החדשה תמלא לפחות קצת את מקומה. אני יודע שהיא לא הסטנדרט הרגיל של מרכזת אלא הרבה מעבר אבל עדיין היה ויש לי קשר אליה של הערכה עצומה אז קשה להיפרד. ח"ו לא מזלזל במרכזות אחרות אלא כותב מהלב. אשמח מאוד לעצות מה לעשות ואיך לעבור את זה. ב. חשבתי לכתוב לה גם מכתב אישי של תודה ממני אבל אני לא בטוח אם זה בסדר ולא אישי מידיי. (היא עוזבת בתחילת אלול אז ממש אשמח אם תוכלו לתת תשובה לפני. אם אתם לא רוצים לענות על זה בקבוצה הכללית למרות שלדעתי זה יכול לעזור לאחרים, אשמח שתשלחו בקבוצה חמש או שלוש שאתם מעדיפים מייל ואכתוב. אפשר לכתוב ברמז אבין בע"ה.)
שלום , אני מוציאה אנשים מהר מדי מהחיים שלי אם הם מאכזבים אותי אפילו קצת לא משנה אם הם משמעותיים עבורי ואני לא רוצה שזה יהיה ככה.. מה לעשות ?
היה לי חבר ונפרדנו, אחת הסיבות בעיניי היא שלא האמנתי לו שהוא אוהב אותי, וזה לא רק איתו, אני לא מאמינה לאנשים שאומרים לי שהם אוהבים אותי, איכשהו הם יוכיחו אחרת... עובדה שלמרות שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול לראות את עצמו בלעדיי עדיין נפרדנו.. מה אני יכולה לעשות עם זה? (בדר"כ אני לא אחת כזאת, אני מאמינה לאנשים ולדברים שהם אומרים.. זה רק זה..)
שלום, יש לי משהו ממש מפריע לי - אני לוקח דברים קטנים לפעמים ממש קשה ולא יוצא מזה כמה שעות... אשמח לדעת מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה...
אני מאוהבת במישהו שאני יודעת שלא מוכן נפשית לקשר, אבל לא יכולה ולא רוצה לשחרר. (למרות הקטע של חבר בגיל צעיר אשמח שהתשובה לא תתייחס לזה כל כך). בת 15
גיליתי כמה דברים על אנשים שאני מכירה כמו צורת הדיבור או התנהגות מחוץ לשבט ומאוד קשה לי עם זה.. לא מסוגלת לראות אותם יותר ולדבר אין מצב.. מרגישה כאילו הייתי עיוורת עד עכשיו ופתאום התחלתי לראות שהמציאות לא כזו וורודה, אני כבר שבוע חושבת על זה כל יום ונמנעת מלפגוש אותם.. מפחדת שזה יגיע לעוד אנשים במעגלים היותר קרובים שלי ובסופו של דבר יפגע בקשר שלי איתם, אני לא יודעת מה לעשות אני מבינה שלאנשים יש קשיים אבל אלו דברים שזעזעו אותי.. מה אני צריכה לעשות? לדבר איתם על זה? מצד אחד חשוב לי שיבינו שזו התנהגות שקשה לי איתה אבל מצד שני אני לא רוצה להביך אותם
היי! תודה לכם! בזמן האחרון יצא שאני בקשר עם מישהו מהצוות שלי. אני נהנת לדבר איתו, מרגישה מאוד פתוחה איתו. יש לי בעיה אחת, זה נורא משפיע לי על המצב רוח. יכול לקרות מצב שאני כותבת הודעה בבוקר והוא עונה לי עליה רק בלילה וזה מכניס אותי ממש לסטרס של למה הוא לא עונה או שיש יום שאנחנו לא מדברים בו אז אני במצב רוח ממש ירוד ועצבנית כל היום. מה שעוד יותר מפריע לי זה שזה ממש בתת מודע שלי כי אני לא שמה לב שאני עצובה או שאני סתם יושבת בשקט כל הזמן, אבל מעירים לי על זה המון ואני בטוחה שזה בגלל זה. האמת אני אפילו לא מבינה למה זה קורה לי איתו כי אני באמת לא מצפה שיקרה משהו בינינו, פשוט כיף לי לדבר איתו וזהו, לא יותר. אשמח לעצות...🙏
ש. אני שונאת לבוא לבית ספר. כשאני כבר שם, כיף לי מאוד עם החברות והכל.. אבל אני פשוט שונאת ללמוד! נמאס לי להתאמץ, נמאס לי להכשל, נמאס לי ללמוד חומר נטו לבגרות שלא רלוונטי לחיים שלי. איך אפשר לקום בבוקר, ולשמוח שיש לי בית ספר היום?! ועוד לנסוע בשביל זה המון, לקום מוקדם, זה שווה את זה בסוף? בקורונה חגגתיי!! ניהלתי את הזמן לעצמי, למדתי כמה מתי ואיפה שרציתי, ואחרי חודשיים וחצי בבית, חזרתי אבל לא באמת.. לא הצלחתי לחזור למציאות הזאת של לימודים, הברזתי מלא, לא פתחתי ספר לפני מבחן, כשכבר נכנסתי נרדמתי, ומהר מאוד בתוך 3 שבועות כבר הגיעו פעילויות סיכום וסיימנו. איך אני יכולה לעבור את זה בקלות ולא לגרור את עצמי ולסיים בקושי? באמת שבא לי
ש. היי אני בת 16 ויש לי אינסטגרם ולפעמים אני מרגישה בזבוז זמן כשאני משתמשת באפליקציה הזאת, כאילו אני יכולה במקום לדפדף שם לעשות מלא דברים שאני דוחה, ובנוסף האפליקציה גורמת לי לפעמים לדיכאון או לקנאה בכולם שמאושרים בתמונות ואני יושבת על הספה בבית ולא עושה כלום. אז אני מצד אחד ממש רוצה למחוק את האפליקציה כי היא לא עוזרת לי כל כך, אבל מצד שני דרך האפליציה אני מתעדכנת וגם מתקשרת עם חברות שלי... אז אני כבר לא יודעת מה לעשות, יש מצב לעצה או עזרה?