היי:):)אני עוקבת אחרי הפרויקט כבר הרבה זמן, אז נחסוך את המילים החמות על כמה שהפרויקט הזה מדהים ופשוט יוזמה אדירה, וכל המשיבים פשוט מטורפים אחד אחדדיש לי בעיה קטנה- כל בעיה שצצה לי לאחרונה בחיים (דברים מהותיים כאלה, לא שאלה במתמטיקה) אני ישר חושבת איך לנסח אותה לשאלה כזאת ששואלים פה... אירוני קצת ;-) כאילו במקום להתמודד עם הקושי אני ישר חושבת איך לפנות אליכם, שזה בעייתי גם כי אני לא מנסה להתמודד לבד, וגם כי אני לא פונה לאנשים שקרובים אליי... כאילו אני בקשר יחסית טוב עם אמא שלי, ברוך ה' יש לי כמה חברות שאני יכולה לשתף בכל מיני נושאים, אבל כאילו לא תמיד הם פנויים לשמוע את הצרות שלי כי הם עסוקים או שאני יודעת שהם יגיבו בצורה צינית או מזלזלת אז אני לא מתייעצת איתם ואוטומטית חושבת מה לשאול את המשיבים הנחמדים שפה :-)קיצר בעיה שמורכבת מהרבה בעיות ולא ניסחתי את עצמי כלכך טוב אז מקווה שהבנת :) בת 17
הי אני בת 15, יש לי בראש המון מחשבות שהייתי רוצה להוציא מחשבות לא הכי נעימות שקופצות בכל שניה ושניה. אשמח להמלצות לרעיונות תודה רבה .בת, 15
כל הזמן מצפה מאחרים ומתאכזבת, וכשאני מתאכזבת אני לוקחת את זה ממש קשה, נכנסת לדיכאון וחסרת מצב רוח.נמאס לי לצפות ולהתאכזב כל הזמן, אז איך אפשר להפסיק לצפות? בת 17. תודה!!
גיליתי שאדם שמאוד החזקתי ממנו והיה מאוד מחובר לה' חזר בשאלה וזה שובר אותי...יש לו שאלות שאין לי תשובות עליהן ואני לא מצליח להתמודד...בן 19
ש. אני לא מאמינה שאני חוזרת בפעם השלישית אבל אין ברירה.. עניתם לי על 2 השאלות ששאלתי על מדריכה חברה שלי ניסיתי לעשות מה שאמרתם והבנתי שאני פגועה עדיין ממנה.. פתחתי את זה בפניה ולא הצלחנו לסדר את זה ביננו אז החלטנו שאנחנו עושות הפסקה של שבוע כדי לראות מה לעשות.. היא מבחינתה עברה את זה זה רק אני לא.. אני לא מבינה איך ממשיכים הלאה?? אני לא מבינה את המשמעות של סליחה, מה זה אומר לא להיות פגועה יותר? ואיך יודעים מתי אני אהיה מוכנה להמשיך את הקשר?? אני לא יודעת איך להתנהג עם הפגיעה הזאת זה הפעם הראשונה בשלוש שנים!
שמתי לב שאני הרבה במחשבה מה אחרים חושבים, ואם הייתי בסדר בסיטואציות.. וזה קשה לחיות ברדיפה אחרי זה .. איך אפשר להשתחרר מזה?
שלום! קודם כל, פרויקט מדהים!! תודה רבה לכם!אז ככה- יש לי קטע, לפעמים שאני שומעת שיעורים, אז מרגיש לי שיופי מעולה ומצוין אני מגיעה למקום גבוה, ואני שומעת דברים גבוהים, אבל אחכ זה מרגיש שזה 'סותם' לי את החיות, את השמחה הפשוטה של החיים... אני יכולה לחייך ולהראות רגילה, אבל לפעמים זה פשוט קורה, וזה מבאס שהתורה שאני רוצה לחיות דרכה ואיתה את החיים שלי, אני לא נהנית ממנה ומרגיש לי שהדיבורים הגבוהים, הרשמיים והיפים מעלים אותי מידי למעלה והחיים כבר מרגישים לי מדויקים אבל מבאסים...ככה זה גם בהתבוננות שלי עם עצמי, אני יודעת לדייק לעצמי ואני יודעת לחשוב עם עצמי הרבה, ולכתוב, אבל מרגיש לי שהחשיבה וההתבוננות פשוט חונקים אותי..... אני אחזור ואומר, אני יודעת שהתורה היא תורת חיים, והדיוק הוא נכון לי, אבל שוב.. קשה לי בעניין....אני אשמח לעזרה שלכם... תודה!
קודם כל תודה על הפרויקט המהמם והתשובות התומכות..בעבודה עם צוות, לפעמים קשה לי ואני מרגישה שאני צריכה שיהיה לי את המקום שלי והכל יהיה שווה..אשמח ממש לקבל טיפים לעבוד על מידת הקנאה ולשמוח יותר במה שיש לי, ולהאמין שיש לי את המקום שלי ואף אחד לא יכול לקחת לי אותו ואני לא צריכה לחשוש או לקנא במישהו אחר..
אני בת ** ומאז גיל 10/12 בערך רציתי חבר . כמובן שאז זה היה במובן השיטחי יותר ועם הזמן הרצון הלך וניהיה יותר רצון של לבנות בית ,לאהוב מישהוא ושיאהב אותי בחזרה. ובזמן האחרון אני כבר ממש מרגישה מוכנה לזה ובשלה .הבעייה שזה פשוט לא קןרה לי אני לא מסתובבת בחברת בנים ואין לי ידידים כך שגם הסיכוי שזה יקרה קטן . אני מאמינה שה ישלח לי את האחד .אבל הראש שלי לא מפסיק לדאוג ולשאול למה זה לא קןרה לי כבר . כל חיי חשבתי שבגיל 16/17 כבר יהיהנלי בן זוג וניהיה ביחד ואחרי כמה שנים נתחתן . השאלה שלי היא איך יכול להיות שמשהו שאני רוצה ככ ומרגישה כבר מוכנה אליו לא קןרה לי . ולאחרים זה קורה ככ בקלות . למה הם כן ואני לא . הרי שנינו בני נער
אני אשמע הכי סתומה בעולם.. אבל זו האמת. אחותי לא התקבלה לאולפנא מסוימת. אני כן יצאתי בהגרלה ב"ה והחלטתי ללכת לשם רק כי כולם הרימו גבה שאני התקבלתי ואחותי לא. אני יודעת שזה ילדותי ומטומטם. אבל התקבלתי לכל המקומות שבדקתי ושום מקום לא אהבתי, אז לפחות שם היה את ה"להוכיח לעולם שאני מתאימה לשם" ולא טוב לי... מכל כך הרבה סיבות. ואני פשוט מפחדת להגיד את זה כי אני מפחדת להודות בטעות. גם זה לא שיש לי מקום לעבור אליו.. אני כן חושבת שאני מתאימה. פשוט לא טוב לי.
אהלןן, כל הכבוד על הפרוייקט המטורף! רציתי לשאול, אם יש לכם המלצה למשהו שאני יכולה ללמוד.. משהו כזה לנשמה, שיקרב אותי לקב"ה ובכללי שיעשה לי טוב :) ספר או חוברת או כל דבר בסגנון.. תודה רבה!! בת 15
אני מאמינה שאם יש אלוקים אז זה ה' אבל מי אמר שיש אלוקים? למה כל דבר שאני עושה חייב להיות בשבילו? למה אני לא יכולה לחיות חיים רגילים בלי אף אחד שאני צריכה לעבוד אותו ולהאמין בו? בת __