לא אוהבת את עצמי. אשמח אם זה בסדר שמישהי תענה על זה כי אני לא רוצה לגרום תחושה לא נעימה. מקווה שאני לא מבקשת בקשה חצופה.אני לא כ"כ יודעת איך להסביר את זה. אני פשוט לא מצליחה לאהוב את עצמי. אני כן מודה לה' על מה שיש לי ומעריכה;) אבל אני ממש לא נראית בגילי ואני כ"כ מפחדת שזה ייפגע לי בזוגיות בעיקר בגלל השוני שלי. מבחוץ אני אוהבת את עצמי אבל בתוכי אני לא שלמה בכלל מפחדת שזה יגרום לבעלי לא לרצות אותי ושלא אוכל לעשות איתו מה שמצווה מקווה שמבינים מה הכוונה. תודה .אם זה שאלה מידי לא ראויה אז אין צורך להשיב ןאם כן אשמח לתשובה
איך אפשר לחיות עם געגוע? מבלי לשקוע..
אני ממש קנאית לאקס שלי.. פשוט מקנאה.לא רוצה שהוא ימשיך הלאה, לא רוצה שבנות ידברו איתו וזה יגלוש (תכלס ככה אנחנו הכרנו, מדיבור שגלש)אופפפ איתי! פשוט אוכלת את עצמי בלי סוף.אני מבינה ויודעת שאני צריכה להשתפר בזה.מה עושים? בת 18
שלום רב,אני מאוהבת במישהו שבאמת חשבתי שיוכל לצאת מזה משהו אבל התברר לי שהוא לא מרגיש כמוני.מאז אני פשוט במצב רוח נוראי, אני באמת אדם שמח, אופטימי, אין סוף לאמונה שלי בה' יתברך, אבל אני מרגישה שזה קצת גדול עלי עכשיו והיו לי הרבה ניסיונות בחיים אבל עכשיו אני מרגישה ללא תקווה.ראיתי כמה מהתשובות שלכם על שאלות בנושאים כאלה ושרוב הפעמים החלק החשוב הוא להתעסק בדברים אחרים, למצוא תחביבים ולמלא את הזמן, אבל באמת שאין לי חשק לזה, לא שאין לי מספיק דברים לעשות, אני מדריכה בסניף, ב"ה יש לי הרבה חברות, יש את הלימודים, משפחה, אבל אין לי שום רצון לעשות משהו.. אני מהבוקר עד הערב מנסה שהיום יעבור כבר... ופשוט מרגישה שקצת אין לי טעם לקום ח"ו, גם כשאני עושה משהו אין לי את השמחת חיים האדירה שהייתה לי וקצת מתחבאת עכשיו, נראה לי שכמו כל בת שנדלקת על מישהו ישר התחלתי לראות את העתיד שלנו יחד ועכשיו זה פשוט התרסק.אני רק רוצה שוב להיות שמחה, שוב להיות עם תקווה ועם רצון עמוק לקיים את התורה והמצוות, לשים את זה מאחורי, לגדול מזה ודי.אני לא מיואשת ח"ו משום דבר, אבל אני רוצה בכל ערב להרגיש שהיה לי יום מנוצל, כי זה פשוט שאב לי את כל הכח רצון, אני רוצה לב חופשי.תודה רבה רבה לכם:)
תודה לכם ממש עוזר שאתם נותנים את האפשרות לשאול שאלה באופן אנונימי. אז ככה אני ממש מרגישה בודדה בזמן האחרון. אני מרגישה שהחברות הסניף הם לא באמת חברות שלי וזה סתם שהם עושות טובה או משהו. המון פעמים אני יוזמת וברור לי שזה בסדר אבל שזה רק אני זה לא נחמד. וגם רוב הזמן הן עסוקות . ואני חס וחלילה לא באה להאשים אותם ולא לבקר אותם ברור שלפעמים עסוקים.אבל שזה כל הזמן ועוד שמגבילים לי זמן למשל מ1 עד 2 וחצי זה נותן תחושה לא נעימה ושוב זה שאני יוזמת ולא ככ פשוט לי ליצור קשרים וגם אני ממש לא שלמה עם עצמי ואני חוששת גם שאף אחד לא ירצה אותי בגלל שיש דברים שאני עוד לא יודעת וזה מביך אותי( להחליף שמיכה) להכין דברים מסובכים.סליחה ממש על האורך אבל אני ככ אבודה מצוברחת מהכל יחד.תודה לכם שוב:)
אני מרגישה שעבודת ה' שלי היא מאוד שכלית, אני מקיימת מצוות כי אני באמת מאמינה שזו הדרך הנכונה ואני לא מוכנה להתפשר עליה.אבל יש ביהדות גם התייחסות גדולה לעניין של הרגש, של יראה ואהבה, ואני מרגישה שאני לא שם. יש לי יראת חטא, אבל לא יראת עונש, אני לא מרגישה שיש לי מן 'פחד' מהקב"ה או מעונש, פחות חושבת על שכר של מצוות ויותר על המשמעות והחשיבות שלהן. אני כן מרגישה את ה' ואוהבת אותו, אבל לא מרגישה שיש בי איזה תשוקה ואהבה גדולה לעבוד את ה', יש בי רצון גדול אבל זה כי אני פשוט מאמינה בדרך הזאת, בצורה מאוד שכלית. עד כמה זה נכון/לא נכון לחיות ככה? ואיך אני יכולה לעבוד על זה שעבודת ה' שלי תהיה גם עם רגש?תודה ממש וסליחה על האורך:)
משיב נפש המדהימים! אין דברים כמוכם אבל באמת!!!השאלה שלי היא יותר התייעצות... אשמח לשמוע את דעתכם בעניין....ברוך השם אני די יפה, שהייתי יותר קטנה החמיאו לי ממש הרבה, בהמון מקומות...אני באמת משתדלת להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר שנתן לי ביופי ובכלל, אני לא מתלוננת על זה:)רק מרגיש לי לפעמים מצד הבנים שהם לא תמיד יודעים לתפוס ולשלוט על עצמם במבטים, זה משגע ומטריד אותי, במילא לא יווצר מהמבט כלום, ואותי זה מטריד, וכן, אני שמה לב. אז למה? לא רק מגע מטריד. גם התבוננות על מישהי שהיא לא שלך.אני מודעת לגמרי ומבינה ממש שהיצר הוא קשה וזאת מלחמה, גם אצלי. לא ביקשתי שילכו ברחוב עם מסכה בעיניים, אבל גם לא להסתכל סתם ולהנות ממראה של מישהי שלא נעים לה כל הנעיצות מבט...אני מלאת שבח והודיה להשם על היופי, אבל זה מפריע לי ממש. פשוט בא לי לבכות מרוב שזה מציק לי.קשה לי עם זה שקשה להם לשים את הגבול ולא להסתכל, גם שברוך השם הם לא נוגעים בי פיזית ומתקרבים... עצם ההסתכלות פשוט מטרידה אותי, אני לא שייכת אליכם, אז למה?רואים שהם מסתכלים עליי ובוחנים את איך שאני נראית. ודי, מציק לי כל כך העניין.אני רוצה להיות שמורה לבעלי בעזרת השם, ולא שבנים יסתכלו עלי סתם, אבל אין לי דרך למנוע מהם להסתכל.וזה לא שאני זורמת עם בנים, אני עונה באמת בצורה חדה ונעימה, וקשה לפספס את זה שאני לא זורמת מבחינת החזות של הצניעות שלי....אשמח שבת תענה על השאלה... תודה!!!
ש. אני מרגישה לאחרונה ממש רחוקה מה'.. סתם דוגמה במה זה מתבטא -נגיד שמאוד קשה לי להתפלל וגם כשאני כבר מתפללת אז אני פשוט מריצה את התפילה בלי כוח אפילו.. וזה משפיע גם על הדיבור הישיר שלי עם ה' וכו.. אשמח לעצות מה לעשות אני באמת לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל..
הי, תודה רבה לכם על הכל!! כל פעם מחדש את עוזרים לי! אז ככה, לפני יומיים הלכתי לעשות את הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים בערך למען מישהו אחר. החלטתי שאני תורמת דם. לקח לי קצת זמן להגיע להחלטה הזו, אבל בסוף אמרתי שלא משנה מה, זה שווה את זה גם אם זה רק נותן לעוד חולה עוד יום לחיות. הלכתי לתרום דם ולא פחדתי, הייתי ממש באמונה כזו שאני עושה מעשה אדיר. והייתי גאה בעצמי ממש. העניין הוא שזה לא הסתדר. התעלפתי באמצע, וכל הדם שלקחו ממני פשוט הלך לפח. הרגשתי מזעזע. ברור שבכל החלק הפיזי כן יש בי הבנה של למה זה קרה, אבל את החלק האמוני קשה לי להבין. הרי הכוונה שלי היתה הכי טובה וטהורה שיש, למה אלוהים הפסיק את זה? הנה, סופסוף אני "מגשימה את הערכים" הולכת לתת מעצמי באמת, אבל הוא לא נתן לי לגמור את החסד. כאילו... למה כל הטרחה שלי? למה לגדוע משהו שיכול להיות ככ טוב ולתרום ככ הרבה?
ש.אני חושבת שבגלל המראה החיצוני שלי אין לי סיכויים למצוא בעל ולהתחתן. זה לא שאני מכוערת, אני פשוט נראית רע ואין בי יופי. שמעתי מספיק על זה שכל אחת יפה איך שהיא ושבנים מחפשים את האופי בכלל. אבל בסוף בנים מחפשים יופי בצורה הכי שטחית וזה מה שמעניין.ומה שעוד יותר מגביר את זה, זה שכל החברות שלי ביישוב מהממות והבנים מתעסקים רק בהן. וזה רק מוכיח לי הכל.*(חשוב לי להדגיש שאני לא מעוניינת בחבר. רק חושבת על העתיד)
ש. גיליתי שמישהי לא בקטע שלי ואני בקטע שלה.. איך להגיב? מה לעשות? קשה לי..
ראשית אתם מדהימים ועוזרים מאוד.. וגם אם לא רלונטי לגביי סתם נחמד לקרוא! זו שאלה מוזרה מאוד ולא נראלי שנתקלתם בה אבל בכל זאץ אנסה יש מישהו מהישוב שלי שכל הזמן במחשבות שלי וזה נורא מפריע לי. יוצא מצב שאני חושבת עליו הרבה ואני ממש לא רוצה בכך. אין לי ממש אינטרקציה איתו מה שאומר שהקשר לא רלוונטי עבורי מה שעוד יותר מחדד לי את הרצון להפסיק לחשוב עליו. הנוכות שלו מעסיקה אותי הרבה. אני מרגישה כאילו זה הורס לי את הנפש והופך אותי ללא בסדר בתור בת אדם. אני מרגישה כאילו זה שאני חושבת עליו הרבה בלי סיבה ואני באמת לא מצליחה להפסיק הורס לי את הנשמה וכאילו הופך אותי לפחות טובה מבחינה רוחנית. זו לא שאלה מה לעשות איתו אלא איך להפסיק לחשוב עליו והאם זה באמת נכונה הטענה שלי שזה לא בסדר תודב רבה רבה תזכו למצוות