היי, קודם כל תודה על כל העשייה והעזרה שלכם זה עוזר המון!!עכשיו, קורה לי הרבה שאני מכניסה את עצמי ללחץ, אני מבינה שזה לא עוזר לי להיות בלחץ אבל אני לא מצליחה להפסיק ואז אני נכנסת למעגל כזה שאני בלחץ ואני מנסה להירגע אבל אני נכנסת לעוד יותר לחץ.. מקווה שהבנתם למה התכוונתי, תודה מראש על העזרה!
פרוייקט מהמם!! ישר כוח(:לפעמים אני מרגישה שיותר מידי אני מתרכזת בעתיד, ופחות חושבת על עכשווזה מגיע למקום שאני לא מצליחה לחיות את ה"כאן ועכשו"וחושבת על מה יהיה בשירות ,שאני יתחתן וכו' איך יותר ממקדים את החיים במה שחווים עכשו ולא בהמשך?גיל 17
היי מה נשמע?👋ראשית כל תודה ענקית!! אני תלמידת תיכון בכיתה י"א ואני די בלחץ... יש לי כל כך הרבה דברים חשובים וזה דיי מלחיץ אותי.. להוציא ציונים טובים בלימודים להרוויח כסף(אני יודעת שזה לא הכי חשוב כרגע אבל אני רוצה להוציא רשיון נהיגה..) הדרכה.. ופשוט עומס.. אני קצת מרגישה מועקה כי יש מקצועות שאני פחות טובה בהם ( לדוגמא מתמטיקה) ואני לא מצליחה להביא את עצמי למצב של למידה...( יש לי מתכונת השבוע באחד המקצועות הקשים לי ובכלל לא למדתי😭) בגלל העבודה ובכלל אני מרגישה שנכנסתי לתוך עולם המבוגרים וזה קצת מפחיד אותי...אשמח להצע תודה רבההה
אחים צדיקים!! שמעו חשבתי על שאלה, מעניין מה תגידו היא נשמעת קצת מוזרה... אני נותן דוגמאות כדי שיהיה יותר קל להבין למה אני מתכוון: אם בשביל להרגיש סיפוק צריך להתאמץ ולעשות משהו שקצת (או הרבה) דורש ממך, וכשמרגישים אחדות, אז בדרך כלל יש פרוד לפני (לא מחייב אבל כאילו פתאום זה נוכח). ובשביל לראות שיש אור צריך לראות (בעצם לא לראות) את החושך. קיצור מקווה שהבנתם תקטע.. עכשיו לשאלה: האם בשביל לשמוח אז כביכול צריך לפני להיות בעצבות? כאילו אני מנסה לחשוב על מקרים שקראו לי, ובדרך כלל הייתי שמח או בגלל שקרה משהו ממש משמח או שכביכול היה משהו עצוב והצלחתי לשמוח בכל מקרה... ועוד משהו, שמתי לב שבדרך כלל אנחנו לא שמחים... (לפחות לא אני) שרוב היום כאילו בסדר. ואני גם רוצה לשאול איך אפשר להפוך את המצב סבבה למצב אורות? אם יש לכם רעיון זה ממש ישמח אותי;). טוב אני לא יודע לנסח... אז מאוד מקווה שהבנתם אותי;) באמת שאין עליכם!!! אשריכם צדיקים!!!
הייי:) אני סובלת מהפרעה נפשית לא כל כך מוכרת אבל נפוצה,ופעם אחת יצא לי לדבר על זה עם חברה מאוד טובה שלי ומאז היחס שלה כלפיי השתנה בצורה קיצונית. פתאום היא מתייחסת אליי בצורה יותר עדינה,ממש כאילו אני בובת חרסינה... אמרתי לה שזה שיש לי את זה זה לא באמת משנה אותי או את איך שהיא צריכה להתייחס אליי אבל זה לא משתנה...
אני אחות שכולה (אחותי הגדולה נרצחה...), חשבתי על זה ... האם שיבוא המשיח, ויהיה תחיית המתים, אחותי תחזור בגיל שבו נרצחה או בגיל שבוא היא אמורה להיות?? ( שאלה טיפה מסורבלת.. מקווה שתבינו ותוכלו לענות:)
ש.שלום ותודה רבה על הפרוייקט! אני מאוד אוהבת את חברות שלי, אבל הבעיה היא שאני רואה כמה הן טובות ,חכמות ומוצלחות ומרגישה רע עם עצמי. אני מתחילה לקנא בהן על תכונות שיש להן ומתחילה לאהוב פחות את עצמי. הייתי רוצה שתענו לי איך אני יכולה להיות איתן ובמקביל להרגיש טוב להיות אני:)
אני חייבת עזרה! אני בכיתה יא, ואני לאחרונה מרגישה שאני פשוט בדיכאון, לא סתם יום רע, באמת באמת במצב של דיכאון.. זה התחיל לפני כמה חודשים ואני הייתי בטוחה שזה בגלל העומס של הלימודים והבגריות (בכל זאת שביעית זאת לא שנה יותר מידי מהנה...) והייתי בטוחה שזה הגיוני בסך הכל, כי לכולנו עמוס וזה עובר בסופו של דבר.. אבל אני רואה שזה רק הולך ומתעצם מיום ליום, יש לי כאילו מועקה על הלב שלא עוברת פשוט.. עכשיו אני יודעת שאולי פסיכולוג זה פיתרון, אבלל אני די בטוחה שאם אני אבקש את זה מההורים שלי הם פשוט יגידו שזה מתקופה לחוצה בלימודים ושזה "יעבור לי" מה שלא קורה! באמת באמת שכבר ממש קשה לי להתנהל ככה, ומרגישה שאף אחד לא יבין מה אני באמת עוברת. אני צריכה עזרה בדחיפות.. ותודה לכם מראש!
אני לא אוהבת בני אדם! מה זה אומר? מה לעשות ?
אני הייתי בפעילות כזאתי של שלושה ימים ופגשתי מישהו עכשיו היה לנו כזה צחוקים וזה אבל לא ממש יצא לנו לדבר לבד והיה איזה פעם אחת שהיינו רק שנינו ופשוט זה היה רגע כזה שהמבטים שלנו הצטלבו ואני ממש לא מפסיקה מאז לחשוב עליו עכשיו אני יחסית קטנה כאלו כיתה י ויש לי תחושה שבשבילו זה לא היה אותה חוויה ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם התחושות אני רוצה לעשות עם זה משהו אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו אבל אם בשבילו זה לא אותו הדבר וגם אני קטנה אז ככה שלא יהיה ממש משהו מעבר לקשר הזה...
אני חרדתית ברמה מוגזמת. לא מדברת על חרדה מנסיעות לבד לדברים כאלה, חרדת נטישה יותר.אני מפחדת לאבד אנשים שקרובים אליי, וזה בא לידי ביטוי כל פעם שההורים שלי נוסעים ולא חוזרים, או כשחברה לא עונה לי בטלפון ובעוד כל מיני סיטואציות שאני לא יודעת מה קורה. אני מרגישה שזה מתחיל להעיק עליי בצורה לא נורמאלית, כל פעם שההורים שלי יוצאים מהבית ליותר מיום אחד אני נכנסת להתקפי חרדה נוראיים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כשזה קורה...עזרה?