היי, אני יודעת שזה שאלה מוזרה, אבל אם אני מעוניינת במישהו מאוד והוא לא, איך אני מפסיקה? אני כמובן לא עושה משהו וכו.. אבל זה מרגיש ממש רע וכואב וגורם לי לחשוב למה אני לא טובה לו ושהוא כאילו מאוד טוב ואני לא. אני לא יודעת בוודאות שהוא לא מעוניין אבל ככה אומרים לי כל הזמן גם מישהי שמכירה אותו טוב חושבת שהוא לא.. אשמח לעזרה, תודה !
זהו! נגמר! אין לי יותר שמחת חיים! היא נאבדה לי פשוט! אני בתסכול! כל דבר שקורה אני מנסה לשמוח וזה פשוט לא עובד! אני מרגישה ככ ככ שונה פתאום כי אני היתי ה-בנאדם השמח שקיים על פני כדור הארץ זה פשוט היה תהליך של כמה דברים שהצטברו וגרמו להיות לי קצת עצובה ומדוכדכת וחשבתי שזה בסדר ועודמט אני יחזור לחיים הנורמלים והשמחים והטובים ואין זה פשוט לא שם!!
שלום, אשריכם על הפרויקט! אני מרגישה שהגעתי לקצה .. אני משתדלת כל כך להיות דמות טובה, שמחה תמיד, אוהבת, מצליחה .. אבל פשוט לא הולך. עברתי כל מיני דברים השנה ואני מרגישה שאיבדתי המון מהשמחה שלי. כבר אין לי כוח להציג פנים שמחות למרות שזה לא הכי ככה בפנים .. ואני מכירה אותי, אני פשוט לא כזאת.. אני מרגישה שהחברות והאנשים סביבי מתרחקים ממני, אני פחות מצליחה בהכל.. נמאס לי!! איך לחזור להיות מי שהייתי קודם?
מועדים לשמחה!! יש לי בעיה... אני ממש ממש לא אוהבת את הערב ובמיוחד כשמתחיל להחשיך.. זה עושה לי מצב רוח רע ועצוב בלב.. וזה לא עושה לי טוב.. אבל בסופו של דבר, בכל יום מגיע הערב מתישהו וזה ממש מעיק עלי.. מאד אודה לכם אם תעזרו לי. תודה רבה לכם!
קודם כל רציתי להגיד כל הכבוד על היוזמה שלכם!! עונים ממש יפה ולפעמים זה רלוונטי אליי גם יש לי חברה ממש טובה שהיינו כל היום ביחד, בזמן האחרון היא בתקופה לא כל-כך טובה וגם אני ואני מנסה לעזור לה אבל ייצא שהתרחקנו.. מה אפשר לעשות? הקשר איתה באמת חשוב לי.. (זה לא הכי קשור לזה שהיא בתקופה לא טובה בגלל שמבנות אחרות היא לא התרחקה אלא להפך..)
שלום, אשמח לדעת איך מגיעים לשלוות הנפש בתקופה האחרונה ממש קשה לי לישון בגלל מחשבות רבות שמציפות אותי איך אצליח להשתחרר מזה? תודה רבה!! מעריכה מאוד את המסירות וההשקעה שלכם
תודה גדולה לכם!! אז זה קצת מוזר אבל לפעמים אני קצת אוהבת לבכות.. אני כאילו נהנית מזה, למרות שאחכ תמיד אני מבינה שזה לא עושה לי טוב אני כל היום בוכה בתירוץ שזה בריא לשחרר ושזה טוב..
אהלן;) תודה רבה רבה!!! אז ככה, אני מרגיש שאני ממש לא אני. אני אפרט, מרגיש שאני צייני, ולא אמיתי, לא מי שהייתי רוצה להיות, אפילו רחוק מזה מאוד, וזה ממש שובר אותי לחשוב עלזה, כמה חומות ומחסומים וצייניות וכו כולם מתכסים, מגניים על עצמם,במקום להיות אמיתיים, אז השאלה שלי כזאת, איך אפשר להיות יותר אמיתיי, יותר אני, באיך שאני מדבר, מתבטא ובהכל.. מקווה שכתבתי מובן... אשמח לתשובה מהירה אשריכם!
היי:) קודם כל ממש תודה על המקום לשאול ולפרוק. זה באמת מדהים! אז ככה המצב שלי ממש לא ברור ואני ממש מתוסבכת. המצב הבריאותי שלי לא מזהיר. חסר לי כל מיני דברים בדם ובעקבות זה אני לוקחת כדורים שאמורים לאזן את זה. בהתחלה זה ממש עזר והיה יותר טוב אבל כרגע, עם או בלי כדור אני מרגישה רע שזה דבר שמאוד פוגע בי בכל מיני נקודות, ואני לא בנאדם שיבוא ויגיל כואב לי קשה לי רע לי מר לי, אז יוצא מצב שאני סובלת בשקט (אני כן חופרת לאנשים שאני צריכה ללכת לרופאה ולבדוק מה קורה ולבדיקות דם ופשוט לבדוק הכל אבל לאנשים אחרים זה לא בוער. ואני לא יכולה עדיין ללכת לבד אני חייבת ליווי, ככה שבכל פעם כשכואב לי אני סובלת בשקט ולא מדברת, מהסיבה הפשוטה שאין מה לעשות עם זה אם אין לי את הבדיקות דם וכו) אחרי זה אני נמצאת בתקופה מאוד עמוסה בלימודים ופשוט קשה לי להתרכז בדברים החשובים באמת, וקשה לי ללמוד, הרבה יותר קל לי לקום למיטה ולראות פרק של איזה סדרה מאשר לפתור משוואות דו ריבועיות.. מעבר לזה, אנחנו בסניף שלנו בתקופת שיבוצים שהולכת לכוון אותי לעתיד שלי ובכלל, ואני לא יודעת מה לעשות. הדרכה? נחשון? אולי אירגון בכלל? אולי לא לעשות בסניף את המחוייבות? אני באמת מתוסבכת. כל הדברים האלה ביחד יוצרים לי עומס נפשי כמו מועקה. וממש קשה לי לעמוד בכל הדברים ובכל המשימות שיש גם נפשית וגם פיזית. פשוט קשה לי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
אהלן. רציתי לומר שהפרוייקט הזה עוזר לי כמעט בכל נושא שמעסיק אותי(: אז ככה. לפני שלושה חודשים גיליתי שחבר שלי בגד בי.. זה ריסק אותי ומאז קשה לי לסמוך על אנשים, ובטח שלא להכנס למערכת יחסים עוד פעם. יש בי צלקת מהמקרה הזה כי הוא היה לי קשה מאוד. איך מתגברים ועוברים הלאה? ברור לי שלא כל הבנים כאלה אבל כרגע אני פגיעה לגמרי.בת 18
היי:) ממש תודה על הכל! יש לי שאלה, היא קצת מוזרה אני יודעת:) ב"ה ממש טוב לי בחיים, אני ממש סבבה עם הלימודים, ממש טוב לי עם חברות וגם עם המשפחה מעולה ב"ה, אני גרה בבית גדול וכאילו מרגיש לי שהחיים שלי הסתדרו טיפטופ. (אני לא היחידה שחושבת את זה.. שמעתי הרבה םעמים מחברות שהן היו מתות להתחלף איתי), חוץ מבעיות רגילות כאלה ולא משמעותיות ממש ממש טוב לי בחיים, ומשום מה זה ממש מפחיד אותי. כאילו אני מרגישה שיש מצב שיקרה לי בעתיד משו מאוד מאוד רע כי זה כאילו הכנה לזה, או שיש חס וחלילה איזה בעיה בריאותית שאני לא יודעת עליה או משהו אחר בסגנון.. כאילו מפחיד אותי שה' הביא לי את החיים האלה כהכנה למשהו שעומד לקרות וזה מלחיץ. או להפך שאני מרגישה לפעמים חסרת יכולות ותינוקת, כאילו שה' לא נותן לי נסיונות כי אני לא יעמוד בהם ואין לי כוחות נפש לעמוד בזה. אני יודעת שזה נשמע מוזר וכאילו יאללה תשמחי במה שיש לך אבל זה באמת מציק לי הרבה פעמים ומטריד אותי.. מה אפשר לעשות? תודה רבה!!
אני כועס על כולם. על הקורונה, שלקחה לי מלא זמן עם החניכים. על כל הכישלונות שלי, שלא משנה כמה התאמצתי בסופו של דבר גם ככה נכשלתי. על ההורים שלי, שלא נותנים לי לפעמים את המקום שאני צריך. על החברים שלי, שבכלל לא מבינים אותי. שמתעלמים. על השכבה שלי, שמבחינתם אם אתה לא מגניב אתה לא שווה חיוך, או סתם טיול. על הקומונרית, שלא אכפת לה בכלל, העיקר ש"נעביר ערכים" ושיהיו הרבה חניכים והכל יראה מושלם. על המורים, שמבחינתם הדבר הכי חשוב זה ציונים. על בג''ץ, שסימן את הבית שלי כשטח של ערבי, למרות שהוא לא גר בארץ כבר עשרות שנים - ועכשיו אבא ואמא הולכים הלוך חזור כדי לטפל בעניין הזה, שלא יפנו אותנו מהבית שלנו על ביבי, שההבטחה היחידה שלו הייתה שנהיה גם אנחנו חלק מיסוד כסא ה' בעולם, והנה כבר שנה עברה וזה לא קרה, וכנראה לא יקרה. על מפלגות השמאל, שמבחינת כולן אני כובש ומדכא וצריך לפנות אותי מהבית שלי, למרות שרק לפני כמה שבועות הלכנו כל המשפחה לתרום דם עבור מחנה הפליטים הקרוב, ואני בעצמי נולדתי שנים אחרי שהמשפחה שלי עברה לפה. על כל המחלות והפציעות שאני סובל וזה לא נגמר. על זה שאני מרגיש כ''כ בודד , בחג החירות.