(תודה תודה תודה על הפרוייקט הזה! פשוט תודה!) אני ממש מובכת להגיד אבל אני כל הזמן חושבת מחשבות סוטות, מדמיינת דברים מיניים וכו׳... זה אסור? איך מפסיקים? ממה זה נובע? למה זה מרגיש לי שרק אני כזאת? זה יהרוס לי בעתיד עם בעלי? יש סיכוי שזה בגלל שאנחנו דתיים והכל מוגבל אז זה פשוט מתפרץ אצלי? סליחה סליחה סליחה על הכמות שאלות, אני פשוט מרגישה בבעיה😖 בת 17
היי אני מתולתלת אבל מאוד יש לי שיער עבה בקטע מפחיד ונפוח עם מלא שוונצים גם התלתלים שלי זה לא משהו שאפשר להגדיר אותם זה כאילו גוש שחור לא ברור תלתלים מוזרים שילוב של בקבוק ראסטות וגלי מוגזם אשמח לטיפים לטיפוח תלתלים וגם קצת איך לאהוב יותר את השיער שלי.. (אשמח שמתולתלת תענה לי🙃👩🦱)
קודם כל תודה. הרגע קיבלתי תשובה וממש אמרתי תודה בקול. אז ככה- יש לי בעיה. אני רוצה לדעת. פשוט לדעת לדעת הכל על הכל. להיות כמו האנשים המבוגרים האלה שיודעים כל מה שיש לדעת הכל מדת למדע מאנושות לאלוקות. הקטע הוא שלא משנה כמה אני לומד אני רק מבין כמה אני לא יודע. וזה נורא מתסכל. סיימתי לא מזמן את התנך ואת הספר הכוזרי. והתקדמתי בגמרא מלא אבל אני לא מרגיש סיפוק כי עדיין יש אלף נושאים תורניים ומדעיים שאני רוצה לדעת. ולא לדעת בעוד 80 שנה. אני רוצה לדעת עכשיו. אני יודע שאני חסר סבלנות אבל זה נורא מתסכל שאין התקדמות נראית לעין. אני גם חושב על כמות הידע שיש לי בספרי פנטזיה שהתחלתי לקרוא מגיל 5 אם רק הייתי קורא דברים יעילים באמת הייתי במקום אחר לגמרי. אשמח לעזרה.
היי אז אני בת 16 ובזמן האחרון חשבתי לעצמי. איך אפשר לאהוב את עצמך ?? באמת ?? שאלתי את השאלה הזאת מספר אנשים והם לא נתנו לי תשובה מספקת . איך אני יכולה לראות את הדברים הטובים שבי?? ולהתגאות במי שאני. אני כל הזמן רואה את עצמי דרך אנשים אחרים. וזה מתסכל.. באלי להיות אני. אני רוצה להסתכל במראה ולהיות גאה בעצמי. אני מאוד פרפקציוניסטית . וזה באמת פוגע בי . אשמח לעצות מה אפשר לעשות . תודה רבה אין עליכם !!
שלום תודה רבה על הפרויקט המדהים!! יש לי פחד ללכת לפסיכולוג אני יודעת שזה יעזור לי מאוד אני באמצע נפשי מאוד קשה והרבה אנשים כולל ההורים שלי רוצים שאני אלך אבל אני לא מסוגלת עצם המחשבה שאני אשתף בן אדם זר בכל מה שעובר עליי עושה לי רע. אני אצטרך לספר לו הכל כדי שהוא יוכל לעזור לי וזה דברים שלא סיפרתי לאף אחד. ועוד משהו שממש מפריע לי זה שאני יודעת שהוא עושה את זה בשביל הכסף. ויש עוד עשרות ילדים ואולי מאות שהוא עזר להם וזה לא שאני חשובה לו במיוחד. ועוד משהו אני יודעת שהוא אולי ישתף את ההורים שלי וזה דברים שלא סיפרתי להם ואני לא רוצה לצער אותם שיצאה להם בת כזאת אני יודעת שזה יעזור לי כי המצב שלי רק מדרדר אבל אני פוחדת מאוד שלא אשתף פעולה וזה יהיה סתם. מקווה שהבנתי משהו ותוכלו לעזור לי. בת 15
שלום ותודה ענקית על מה שאתם עושים, זה ענק!! אבא שלי מתכתב בווצאפ (חלק מהעבודה, חלק סתם), וממש ממש קשה לי לא להעיר!!!! איך אפשר להתגבר על הרצון להעיר?
היי, אוקיי אז ככה אני כבר כמה שנים מדברת עם ילד שאני לא באמת מכירה. לא ראיתי אותו אף פעם. אבל כן היה מקרה אחד שההורים שלי אמרו לי להפסיק לדבר איתו, וזה היה שהייתי הרבה יותר קטנה. מצד אחד אני הכי מנסה להפסיק כי וואלה זה לא עושה לי טוב, זה לא עושה לנפש שלי טוב, זה גורם לי לשקר. אבל מצד שני באותו רגע זה כיף. אבל באמת בתוכי אני יודעת שזה לא בסדר וכרגע זה לא טוב לי. אשמח לעצה, תודה!
היה לי בעבר קשר ממש טוב עם מישהי, אבל בשלב מסויים זה הפך להיות קשר קצת תלותי. כשהיה קורה לי משהו רק אותה הייתי משתפת ורק לה הייתי מספרת, וכשהיא לא הייתה שם הייתי ממש מתפרקת כי לא היה לי עם מי עוד לדבר. והקשר הזה כבר יחסית נגמר, אני פשוט כבר לא ככ משתפת אותה. וזה יצר לי הרבה קושי... ועכשיו אני מפחדת מקשר עם מדריכות וכו - כי בסוף זה קשר שונה שגם בדכ צד אחד יותר משתף והשני פחות.. איך אפשר לדעת מתי לעצור ומתי זה קשר שהוא תלותי מידי? אני מפחדת מממש להגיע שוב למצב הזה של תלות בבן אדם ואז פתאום כשהוא כבר לא יכול לעזור לי אני אהייה בקושי ממש.. תודה!!
יש לי שאלה שהולכת איתי כבר הרבה זמן וממש אשמח אם תצליח לענות לי עליה. בשנה וקצת האחרונות אין לי חשק לעשות שום דבר. גם לא דברים שאהבתי לעשות. ואני מסתכלת על כל מי שמסביבי ובאמת לא מבינה למה הם טורחים כל כך (נגיד כדי להצליח במבחנים ובלימודים). אני פשוט לא רואה בזה שום חשיבות. כנ"ל לגבי הקמת משפחה- למרות שאני מבינה את הערך של ההמשכיות והולדת ילדים, זה פשוט לכבול את עצמך לכל החיים! וניסיתי כבר את כל הקטע של לשתף או למצוא משהו שאני אוהבת לעשות, לא הלך... אני באמת מרגישה שאין תועלת בחיים אלה (לא בקטע אובדני. פשוט באמת לא מוצאת טעם) ולא מתחברת לעניין של "כל מטרת העולם הזה היא להתקרב על ה' ולתקן את הנשמה ואת העולם" וכל מה שבסגנון. וגם כשאני במצב רוח טוב, זה עובר אחרי כמה שעות או ימים. והכי מייאש אותי שזה יהיה ככה תמיד! כל החיים צריך להילחם בדיכאון הזה ובאמת שאין לי כוח.
השאלה צונזרה (תודה תודה תודה על הפרוייקט הזה! פשוט תודה!) אני ממש מובכת להגיד אבל אני כל הזמן חושבת מחשבות, מדמיינת דברים לא מתאימים... זה אסור? איך מפסיקים? ממה זה נובע? למה זה מרגיש לי שרק אני כזאת? זה יהרוס לי בעתיד? יש סיכוי שזה בגלל שאנחנו דתיים? סליחה סליחה סליחה על הכמות שאלות, אני פשוט מרגישה בבעיה😖
שלום לכם! יש לי בעיה קצת מוזרה, לא בטוחה אם זה רק אני או שיש עוד אנשים שגם מרגישים ככה... אני אוהבת להיות לבד. אני פשוט אוהבת להיות עם עצמי. בדרך כלל פשוט אין לי כח לאנשים, אני עושה כמעט הכל לבד ותמיד שאני יוצאת עם חברות אני פשוט לא נהנית מזה. האם זאת בעיה? כי לאחרונה אני מתחילה לחשוב על איך אני אסתדר עם הבן זוג שלי או אפילו עכשיו בסניף עם הצוות.
היי. ב"ה חברות שלי ואנשים בסביבתי חושבים שאני ממש טובה בלייעץ. כלומר, אני מצליחה לראות דברים מנקודת מבט של אנשים אחרים והרבה חברות מתייעצות איתי ובאות אלי כדי לקבל עידוד או עצה או ניחום וכו'. אני ממש שמחה לעזור ואני באמת מודה לה' שאני בן אדם שאנשים רואים אותו בצורה כזאת. הבעיה היא שהרבה פעמים אנשים מספרים לי דברים שאני לא רוצה לדעת. דברים קשים מדי או מבלבלים מדי, וגורמים לי בעצמי להיות חסרת מנוח או מפוחדת או לא יודעת מה. אני יודעת על חברות שלי הרבה דברים שאנשים אחרים לא יודעים עליהם, ולפעמים זה גורם לי לראות אותם בצורה מסוימת שמפריעה לי בשגרת היום יום שלי. לדוגמא יש לי חברה שסיפרה לי שהיא עברה אונס ממישהו שהיה קרוב אליה (ההורים שלה יודעים והכל , היא רק רצתה חיזוק ועידוד מחברה) . דיברתי איתה, עזרתי לה וכו', אבל אני מרגישה שעכשיו יש בי איזה משהו שאני חייבת להוציא ולשתף, ואני באמת לא יודעת איך לעשות את זה. מפילים עלי לפעמים הרבה דברים שאני מרגישה שהם לא מתאימים לגיל שלי או לאופי שלי להתמודד איתם ועם ההשלכות של זה, ואני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. (הלכתי ליעוץ שלא ממש עזר ועכשיו בכל מקרה אני יודעת שלהורים שלי יש תקופה לחוצה ואני לא רוצה להפיל עליהם את זה, חוץ מזה שאני לא מרגישה בנוח לדבר איתם.) גם אין לי איך להימנע מלדעת את הדברים האלה, כי אני לא יכולה לסרב לחברה שצריכה עזרה, ואני אף פעם לא יכולה לדעת מראש מה היא הולכת להנחית עלי. חוץ מזה שבדרך כלל החברה עם הבעיה סובלת הרבה יותר ממני בגלל זה, ואני לא חושבת שאני יכולה להתלונן. כך או כך, יצא שאני שומרת הרבה דברים בבטן- חברות שנאנסו, שהתמכרו לאלכוהול, שההורים שלהן מאיימים אחד על השני, שיש להן בעיות רפואיות ,שיצאו מהארון (זה לדוגמא היה ממש קשה לי, כי נורא קשה להסתכל על חברה שלך באותה הצורה אחר כך, והרגשתי נורא אשמה.) אני ממש אשמח לשמוע אם יש איזה שהוא פתרון או דרך שלא כוללים יעוץ מקצועי.