אני חוזרת בתשובה ברוך השם ואני בעיר חילונית גם הצניעות- אני מרגישה לא קשורה לבנות מבחינת לבוש, וגם יש לי חבר טוב שהיה באמת כשהייתי צריכה וכאילו זה אסור... בכל פעם שיש מסיבות אני יושבת בצד כי אסור מעורב, אני רואה את כל הבנות שיש להם חברים טובים ואני מרגישה שאני באמת רוצה לעשות את זה מאהבה, אני פשוט מרגישה שאין לי תקווה כבר. יש לי עוד כמה שנים לסיים ואני לא רוצה לגמור בסבל, אני מרגישה שכל יום זה השרדות
היי ישלי 2 חברות (אחת טובה והשנייה אחותה שגם חברה שלי) שיש לי מערכת יחסים ממש בעייתית איתם.. מבחינה חיצונית אנחנו חברות טובות אבל בפועל הם פגעו בי לפני שנתיים שלוש בטיול ממש והם לא הבינו את רמת הפגיעה כך שחזרו על זה שוב טיול שנה לאחר מכן.. אני ממש נפגעתי מזה וחטפתי טראומה ומאז לפעמים יש לי מעין פלאשבקים למרות שהתגברתי על זה ואנחנו חזרנו להיות חברות אבל לפעמים אני נזכרת בזה אבל לפעמים לא יודעת איך להתנהג ולפעול כלפי הבנות הללו.. מצד אחד הם חברות שלי מצד שני אני מאוד פגועה והם התנצלו אז זה לא משו שישתנה... האם להשאר חברה שלהם ? האם צריך לשחרר ולסלוח? אשמח לעצה תודה רבה!
השאלה שלי היא ממש קצרה אני לא ממש מבינה את משמעות המילה פסיכולוג כי תאמת בחיים אף אחד לא ישב והסביר לי ולי זה ניראה כאילו רק מי שמשוגע הולך לשם למרות שאני יודעת קצת שהם אנשים שעזרים ונותנים כלים לחיים אבל למי? למי הם עוזרים? לאיזה סוג אנשים? איך אני יודעת אם אני צריכה או לא? אולי אני כן צריכה כי יש לי בעיות בחיים שאני לא ממש יודעת למי לפנות כי ההורים עסוקים ואחים שלי לא פנויים ולפעמיים מראש אני כבר לא משתפת לאף אחד ושומרת לעצמי ואני מאוד סובלת אחר כך ולא כיף לי שיש לי תחושה שאין לי לפנות תודהה רבה צדיקים מעריכה מאוד את מה שאתם עושים לעם היקר שלנו במצבים כאילו מורכבים!!!!!
אני יודעת שאתם לא עונים על שאלות כאלו, אבל ממש ממש כואב לי. כבר תקופה שאני נופלת לאבדון ולמקומות הכי שפלים ורקובים שיש. הבעיה היא שאחכ בחבב ובסניף כולם מסתכלים ואומרים "היי, הנה המדריכה הדוסית הצדיקה" (הקצנתי בכוונה, הלוואי..), ואני בלב חושבת "אם רק החניכות וכולם היו יודעים עליי.. ". ממש קשה לי. מרגישה שקרנית.
מישהי יכולה להתאהב בי איך שאני? אני דואג אף אחת לא תרצה אותי.
אני סולדת ממגע... שונאת שאנשים נוגעים בי, מחבקים אותי ובכללי מתקרבים אליי. זה קורה גם עם האנשים שאני הכי אוהבת...😅 אני לא יודעת מה לעשות עם זה ובאמת שזה כבר מתחיל להטריד אותי בנוגע לעתיד... איזה מן בחורצ'יק ירצה בחורה שלא רוצה שהוא ייגע בה ולא רוצה לגעת בו? רק המחשבה על מגע (גם קטן) גורמת לי לצמרמורות ובמיוחד עם בנים... מה אפשר לעשות עם זה?
היי. יש לי חברות עוד מהאולפנה שזוכרות אותי בצורה מסוימת שממש לא משקפת את מי שהייתי אז (לא מרצוני אלא מכורח המציאות שלא קיבלו אותי כמו שאני וגם כי עברתי דברים) ואת מי שאני היום.(מקום יותר שלם ב"ה) לא יודעת מה לעשות... לנצח נגזר עלי לחיות ככה? עם הזיכרונות והיחס שלהן? זה לא מרפה ממני. היה בי כ"כ הרבה אור שרצה לצאת באולפנה ופשוט לא מצא את הדרך. גם הרגשתי שלא תפסו וקלטו אותי כמו שאני באמת. וזה כ"כ מתסכל ומייאש. אני יודעת כמה אני חברותית וכמה יש בי. הן בחרו לראות את זה במשקפיים שלהן. לא יודעת מה לעשות. מפחדת על העתיד. תמיד יהיה איזה קשר אליהן ואני לא יכולה להתכחש. סוף שמינית זה חלק מהחיים שאחרי זה. מה שעוד מציק לי זה היחס המתנשא אלי. והיחס המרחם. זה נשמע נורא. ומרחיק. אבל עמוק בלב אני יודעת שזה היחס ואני מרגישה. אי אפשר להסתיר. בא לי לצעוק עליהן ולהעליב אותן בחזרה שהן מסכנות ואני לא פחות שווה מהן. (אני בוכה תוך כדי כתיבה) למה מישהו בעולם הזה מחליט שהוא שווה יותר ממישהו אחר? אני מפחדת מהן. אבודה פשוט. ואין לי עם מי להתייעץ.
למה בדרך כלל בנים משתפים פחות בחולשות שלהם ובכלל בחיים? באחת התשובות כתוב שזה בגלל האופי הגברי. אבל זה לא שמישהו בא לבן ואומר לו שהוא צריך להתנהג באופן מסויים כדי להחשב 'גבר' וזה מה שמשפיע על הפתיחות שלו. ההתנהגות הזאת באה לבנים בטבעי? או שזה איזשהו דפוס חברתי שהבנים מתאימים את עצמם אליו? ברור שכל מה שכתבתי זאת הכללה, בטוח יש בנים אחרים. *אשמח שבן יענה לי
בכמה חודשים האחרונים אני בדיכאון ממש.. אני לא יודעת ממה אבל אני נכנסת לזה מאוד בקלות. וזה ממש משפיע עליי גם על הלימודים וגם על הסביבה שלי אני הרבה יותר מכונסת בעצמי וזה הכי לא מתאים לאופי שלי אני בעיקרון ילדה ממש שמחה וחברותית שכזה תמיד צוחקת וכיף איתה והכל ובזמן האחרון זה פשוט לא ככה. ואני לא כל כך יודעת איך אפשר לשנות את זה.
שלום, כמובן תודה על העבודת קודש שאתם עושים!! אז קראתי שאלה שמישהו כתב על קשר תלותי ופתאום אני מרגישה שאולי אני בקשר כזה עם חברה שלי. אף פעם אף פעם זה לא היה משהו שחשדתי בו ולא חשבתי שזה אפילו מושג, אבל מאז שקראתי את זה אני קצת לא יודעת מה לעשות..לפעמים יש לי נטייה לראות/לקרוא על בעיות ואז לחשוב שיש לי אותם (לא בקטע קיצוני או משהו) פשוט כשאני שומעת על משהו וזה נורא משכנע וזה אז אני חושבת אולי בעצם אני גם כזאת?.. בקיצור אני לא יודעת אם אני באמת בקשר תלותי, אבל אני כל כך אוהבת את החברה הזאת והיא בשבילי באמת כל העולם ויהיה לי ממש חבל לוותר על החברות הזאת! השנה מבחינה חברתית היה לי קצת קשה, חברות במעגל הכי קרוב ממש פגעו בי והיא בעצם היחידה שנשארה לצידי..בגלל זה ובגלל שפתאום לא היו לי עוד חברות באולפנה אני נורא נשענת עליה, תמיד איתה בהכל, היא עוזרת לי גם בקטע הלימודי, ואנחנו מדברות כל הזמן..היא באמת פשוט נשמה טובה וממש כיף לנו ביחד..הקטע הוא שאני מרגישה שאני לפעמים ממלא את החוסר של המון חברות כולם בחברה אחת, זה לא מפריע לי כל כך כי היא ממלא את זה טוב, כאילו זה מספיק לי..השאלה אם זה תלותי, או לא בריא? תודה!
תודה עצומה על הכל! -יש לי בעיה שאני לא מצליחה להבין ממה היא נובעת, אולי עקשנות? סקרנות יתר? - אני מרגישה שגם אם שנה שלמה אשב ואשאל ואלמד על אמונה ועל צניעות ועל עבודת השם זה לא יספיק לי. על כל תשובה שעונים לי עולות לי עוד בערך מאה שאלות שעליהן עולות עוד שאלות, זה באמת לא נגמר! אתם עושים עבודת קודש, ב''ה עניתם לי על כמה שאלות וזה עזר לי מאוד, אבל גם אחרי שאתם/ גורם אחר ענה לי על שאלה כלשהי הרגשתי עדין שזה רק 50 אחוז, יש בי עוד רצון עצום להבין להבין ולהבין... זה כי אני מתבגרת? זה הגיל? כי אני לא רוצה כל החיים לשחות בשאלות... תודה רבה!
הי.. תודה רבה לכם!! אז ככה, יש לי בעיה שממש ממש קשה לי איתה כבר תקופה ארוכה מאוד. קשה לי עם אנשים שנצמדים אלי, פיזית. קשה לי עם תחושה שמישהו קרוב אלי ונושם עלי, זה מגעיל אותי. הקטע הוא שאני לא רוצה להרחיק אנשים ממני. נגיד עם חברות כשאני מרגישה צפופה אז אני טיפה זזה אבל מפחדת לפגוע, נגיד להסתכל עם מישהי באותו טלפון אני לא מסוגלת כי היא נצמדת אלי. עם חברות אני עוד איכשהו מנסה בעדינות להתרחק, אבל עם אחים שלי אני ממש צועקת עליהם שהם נושמים עלי ושיזוזו. ממש ממש קשה לי כשקרובים ונצמדים אלי אבל אני גם לא רוצה לפגוע באחרים.. וגם זה קצת מפריע לי שזה מפריע לי.. חח אם הבנתם. תודה רבה לכם באמת!!!!